תנח, ב

עליון זה אלא ע"י משה בחי' מ"ה בעצם כמו מה שמו³⁵² כו' מטעם הנ"ל. וז"ש אשר פוקד לשון יחיד ע"י משה לבדו משא"כ פקודי המשכן סתם שהוא יחוד דו"ה הנגלות לנו בתומ"צ בפו"מ זהו נעשה ע"י רבים שהן כנ"י בשרשם בוי"ו מדות דאצי' שכלול כאו"א מוי"ו שהוא גימ' אלה כו' וד"ל.

והנה מ"ש רבבה כצמח השדה נתתיך כו', זהו מדבר בשעה שהיו ישראל במצרים שהיו שם בבחי' קטנות מאד כצמ"ח השדה שה[י]א צמיחה שבקטנות כמו קטנות המדות אהוי"ר שנולדו ע"פ צמצום השכל שבמוח לפשע"ד בהשגות אלקות שמצומצם בכלי המוח כו', ואח"כ ותרבי ותגדלי כו', בחי' הגדלה זו היינו בבחי' מוחין דחו"ב שבמדות בבחי' גדלות דאור אבא שלמעלה מבחי' ההשגה דבינה והוא בחי' ראי' עין השכל כמו שהי' במ"ת שהי' בבחי' ראיית פב"פ, והיינו בחי' הבטול העצמי דבחי' מ"ה דחכ' בחי' משה הנ"ל שהוא הבטול מצד עצמות אא"ס שבכתר שא"א לבא בכלי השגה דלמתב"כ שזהו יחוד³⁵³ די"ה משכן העדות הנ"ל. ולפי שלא הי' בכח בנשמת[ם] להכיל ולהגיע למדריגה זו שיהי' בהם האה' ודביקות רק מצד עצמו' אא"ס בבטול עצמ[י] דמ"ה הנ"ל, ע"כ נצטוו לאכול מצה בז' ימי הפסח³⁵⁴ וזה הי' תחלת ההגדלה דמוחין דגדלות דאבא שהי' שלימותו במ"ת. ואע"פ שאמר בפע"ח שמצה הוא בבחי' קטנות דאבא³⁵⁵ ונק' לחם עוני³⁵⁶ כו' שהוא [ה]אמונה העצמי' כו', אך מ"מ שרשה הוא בבחי' פנימי' הבטול דכח מ"ה דחכ' כנ"ל רק שמתלבשת בבחי' קטנות דאמונה ונק' מיכלא דמהימנותא³⁵⁷ כמ"ש בזהר, וזהו כמו התינוק שיודע ומכיר את אביו ונמשך אחריו³⁵⁸ בלי טעם ודעת כלל כמ"ש במ"א. וזהו מצות יאכל את ז' הימים³⁵⁹ פי' ז' הימים הם ז' המדות שנולדים מבינה אם הבנים שיומשך בהם מבחי' הגדלות דמ"ה דחכ' והוא בחי' הבטול בעצם הנ"ל, וכבר נעשה הכנה זו דמצות מצה בז' ימי הפסח שזהו בחי' ההמשכה דמ"ה דחכ' בנש"י שעי"ז יוכלו אח"כ להיות כלים לקבלת התורה פב"פ בכל הכתרים הנ"ל שנק' עדי עדיים כו' שהוא מקור כל הכתרים שנק' רעדכ"ר או סדכ"ס כנ"ל. וז"ש מצות יאכל לשון מפעיל³⁶⁰ שיפעיל המשכ[ת] מ"ה דחכ' במדות כמו מאכיל לזולתו, כך יאכיל למדות מבחי' מ"ה דח"ע גם שהוא בקטנות עדיין אבל הרי יבא לבחי' גדלות החכ' במ"ת כו' והוא האמונה במהו"ע דוקא כמ"ש במ"א, ואח"כ יוכלו לקבל בחי' פנימיות ועצמיות [ד]אא"ס בי"ה שנק' נסתרות, וז"ש ותגדלי במצה שאכלו ז' הימים ואח"כ ותבואי בעדי עדיים במ"ת כו' וכנ"ל בטעם מ"ש משכן העדות אשר פוקד ע"פ משה דוקא וד"ל.