שסז, א

מבדיל כלל בין ו"ה לי"ה וממילא לא יהי' כ"ס ונרתק על י"ה כו' ויהי' השם שלם והכסא שלם. אבל כ"ז שלא נמחה זכר עמלק ולא הוסר בחי' המחיצה זו של ברזל בכאו"א מישראל אין השם שלם ואין הכסא שלם, וזהו כי יד על כו' [מלחמה] לה' בעמלק מדור דור כו' כנ"ל וד"ל.

להבין ביאור הענין איך הוא ענין כס י"ה למעלה [ו]איך הוא בנפש כ"א מישראל ה[נה] י[ש] להק[דים] ביאור מ"ש עזי וזמרת י"ה²⁰⁷ [דוקא] אז ויהי לי לישועה מהו ענין זמרת י"ה דוקא [כו'], דהנה ארז"ל עמ"ש כי בי"ה ה' צור עולמים²⁰⁸ ביו"ד נברא העוה"ב ובה"א נברא העוה"ז²⁰⁹ וידוע דעוה"ז נק' עלמא דאתגלי' דבה"א בראם²¹² בה' מו[צאות] הפ[ה] שבדב[ור] הע[ליון] דיו"[ד] מ[א'] כידוע, וביו"ד נברא העוה"ב שזהו בחי' עלמא²¹¹ דאתכסי'²¹⁰ דמח'²¹³ בהעלם שנמשך [oldpage_תקמג] ּ בבינה מנקו' דחכ'²¹⁴ שנק' יו"ד ובכלל הן ב' מדרגות דסוכ"ע וממכ"ע²¹⁴ שז"ש ברוך ה' מן העולם²¹⁵ ועד העולם כו' וד"ל.

וביאור הדברים, הנה תחלה י"ל במהות ענין דב' אותיות הללו די' וה' כו', דהנה בציור תמונת האותיות ע"פ ס' הקבלה א"א לה' בלא יו"ד²¹⁶ בתחלה, לפי שיו"ד מורה תמונתו ענין ובחי' צמצום כנקודה²¹⁷ והה"א בציור תמונתו מורה בחי' ההתפשטו' לאו"ר²¹⁸ דוקא וא"כ הרי הן ב' הפכים לכאורה שהצמצום דבחי' נקודה הוא העדר ההתפשטות דוקא, והה"[א] הוא בבחי' ההתפשטו' לאו"ר דוקא. ולפ"ז הי' ראוי שי[ו]קדם וי"ו לה' שהוא בחי' הקו כידוע בענין נקודה קו שטח²¹⁹, דא"א ל[היות] מנקוד[ה] שטח כ"א ע"י אמצעות הוי"ו שהוא בחי' הקו שנעשה מנקודה שהוא בחי' הירידה והמשכה מלמעלה למטה עכ"פ ואז מן הקו נעשה בנין השטח כדלי"ת באורך [וברוחב], וכל ציור ותמונה שטח[י'] הכל מן הקו דוקא ולא מן הנקודה די' שהוא מורה בחי' העדר ההתפשטו' דוקא, ואיך יומשך ממנו ה' שהוא ההתפשטו' היפוכו דוקא. אך הענין הוא לפי שביו"ד עצמו כלול קו ושטח שהן מילוי דאותיות ו"ד שביו"ד (שהן בחי' המדות ודבור שבחכמה²²⁰ בהעלם ויוצא לגילוי מן ההעלם בה' דבינה כו'). ואמנם בחי' הגילוי מן ההעלם דקו ושטח הכלול ביו"ד זהו שנמשך בציור ותמונה דאות היו"ד עצמו שאינו נקודה פשוטה קטנה אלא נמשך בדרך ציור ברוחב מעט, רק שמקצר בו