שטו, א

[זהו] שרו ש"ע אמרו ונק' נער בחי' רביא אנפי זוטרי לגבי בחי' אדם שעל הכסא כו' שהוא מבחי' הארת מל' דאצי' בבריאה, וכמו שרמזו רז"ל קוב"ה בלילה מאי עביד רוכב²³³ על כרוב קל [שלו] ושט בח"י אלף עולמות דזה בחי' נער מט"ט שנק' כרוב²³⁴ קל כרביא כלומר אדם קטן כו'), והוא בלילה היינו בבחי' הצמצום והסתר דמל' במדת לילה שאז בחי' עלי' דמדת המל' באצי' ע"י הכרוב קל שהוא בחי' מדות דבריאה שהוא באותיות המחשבה שצמצם האורות דמדות שבלב ומעלה למעלה ברצון העצמי שנק' כתר שלמעלה מן החכמה כו'.

(וביאור הדברים שזה הוא²³⁵ מ"ש בזהר דאתוון אתגליפו²³⁶ כו' כחקיקה לחקיקה, כמו אותיות הכתב שמצ[ו]ייר בצורת שנים ומצורף²³⁶ שני' לשלישית כו'), ולזאת יוכל להיות שיקבלו המרכבה דפני ארי' ושור כו' מבחי' אדם שעל הכסא (ע"י בחי' נער מט"ט (כמו בא[ד]ה"ר שקיבלו ממנו כל החיות ובהמות להיות כולל כולם וממנו מסתעפי'), ומ"ש וברוח פיו כל צבאם²³⁷ היינו שמתהוים רק מהבל הדיבור דאדם שעל הכסא שבא בדילוג הערך מן מגליפו' הנ"ל²³⁸ האותיות כנ"ל). אך הנה אע"פ שבהשתלשלו' העולמות כמו מאצי' לבריאה ויצי' כו', והוצרך להיות ע"י צמצום המסך כנ"ל (וגם ע"י צמצום דקטנות המדות דנער מט"ט דברי' כנ"ל), אבל בירידה והשתל' דתורה מעצמות אור א"ס באבי"ע עד תורה הנגלית לנו בעוה"ז באותיות הכתב ובאותיות הדבור אין בזה שום שינוי המהות ובלא צמצום והעלם והסתר כלל וכלל. ואף לא בצמצום השכל שבמוח שמתצמצם בדיבור [oldpage_תנט] ּ לתלמיד כנ"ל, אלא כמו שהוא במשפיע במקור החכ' שבראש כך הוא במקבלי' ממש בלי שום שינוי כלל וכלל, ואף ש[ה]מקבל הוא כנער קטן בשנים שאין לו ערך כלל וכלל לגבי אדם הגדול. וראי' ממ"ת שהי' האור והשפע דבחי' פנימי' ח"ע דתורה הקדומה שבבחי' אדם הגדול כנ"ל יורד ונמשך לבנ"י המקבלים ביו"ד הדברות דאנכי כו' ששמעו מפי הגבורה²³⁹ בלי שום צמצום והעלם והסתר כלל וכלל עד שעל כל דיבור²⁴⁰ כו' כמ"ש קול אלקים אתם שומעים²⁴¹ כו'. ואע"פ שכנ"י במוחין ומדות שלהם היו בתכלית הקטנות מאד כערך נער ורביא בחי' אנפי זוטרי, ומ"מ מתקבל בהן אור דתורה גם לדורות הבאים כידוע. לפי דצמצם הקב"ה עצמו ביותר בדבר