שצז, א

כנ"ל (ואפילו בהוללות אם בטבעו הוא בעל מרה לבינה יעשה עצמו בעוצב וימעט מאד בדיבור וישמור פיו ולשונו ולא ילך בגדלות והתפשטות בקומה זקופה ורוח גבוה לדבר גדולות כ"א בהכנעה ושפלות וענוה גדולה ואע"פ שבטבעו הוא רוח גבוה ורחב לב כו' וכה"ג). ובכל אלה אעפ"י שלא נהפך הטבעיות שלו כלל רק שמכניע הלב ועוצר רוחו וכובש יצרו בע"כ שנק' לאכפיי' לסט"א לבד נק' עובד אלקי' באמת (והיינו שעבודה זו נק' ג"כ בשם תיקון כמו עורות עבודי'¹⁵⁸ כידוע, והיינו מה שמתקן לבחי' שם אלקי' גימ' הטבע¹⁵⁹ במה שמכניע הטבע הגופני' שהיא מק"נ ונכלל בשם אלקי' דקדושה כמ"ש במ"א). משא"כ מי שלא עבד אלקי' בעומ"ש לעמוד על נפשו נגד טבעו כנ"ל, אע"פ שעושה מצות ולומד תורה ומתפלל בכ"י ויום אינו נק' עובד אלקי' כלל כמו שאמר יען נגש העם הזה אלי¹⁶⁰ בפיו ושפתיו כבדוני בתפלה [ב]רגילות מן השפה ולחוץ כי כך רגילותו מנעוריו כו', וכן יראת מצות אנשים מלומדה ברגילות וטבעיות ממש, רק כמו שהרגילום אבותיהם מנעוריהם כו' לבד שאין בזה שום צד ענין עבודה בעומ"ש מכח עצמן לעשות נגד טבעו דוקא אף בע"כ כנ"ל, אין זה עובד אלקי' כלל כנ"ל. וזהו שאמר ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע דודאי היכר גמור ונראה לעין במעשיהם [ב]היפוך [oldpage_1182] ּ מטוב לרע כו', כך ממש תתבוננו ותראו הבדל הניכר לעין [ה]רואה בין עובד אלקי' למעלה מטבעו [ב]עול מ"ש ממש כנ"ל, לאשר לא עבדו בעול כלל כנ"ל אע"פ שמעשיהם בעבודה האלקי' כמו בתפלה ותו"מ א' הוא ממש, ובאמת ההבדל ביניה[ם] כמו בין צדיק לרשע ממש כי האדם יראה לעיניו בחיצוני' המעשה לבד וה' יראה ללבב¹⁶¹ כמו¹⁶² שיש בלבו עומ"ש בעבודתו אם אין בלבו עומ"ש כלל כנ"ל וד"ל.

[ד] אך ¹⁶² הנה בחי' עבד הב' הנ"ל שעבודתו בשמחה ותענוג ולא תכבד עליו כלל אף בלילה תדוד שינתו ויעבוד בכל עיבוד הקשה¹⁶³ וכבידה בכל אשר יגזור אדונו עליו, ואע"פ שיהי' למעלה ולנגד טבעו לגמרי עד מס"נ ממש לא ירגיש כלל בעצמו למשא ו[ל]עול כלל אדרבה יעשה הכל מאה"ר כו' בעונג ושמחה. וכ"ז מצד עוצם התקשרותו מלונ"ח¹⁶⁴ לאדונו כו' כנ"ל, הנה כ"ז יש בנשמות הגבוהות שנק' עובדי הוי' בכלל שלמעלה מעובד אלקי' בכלל דעובד אלקי' בכלל זהו מצד היראה ואימה יתירה בקבלת עומ"ש באמת כנ"ל, ועובד הוי' הוא רק מצד