שפט, ג

כל בשר כו', עד שירגיש בנפשו בחי' גילוי אור א"ס המאיר ומתגלה על נפשו האלקי' בשעה זו שמתפעל בנפשו ולבבו מהתבוננות דיחוד אוא"ס ומבחי' ביטול והתכללות דע"ס בעצמות המאציל כנ"ל, וכמ"ש אם ישים אליו לבו¹⁵² פי' אליו בעצמו דוקא ולא למדותי"ו¹⁵³ שהן ע"ס כנ"ל אזי בחי' רוח"ו ונשמת"ו של עצמות אוא"ס אלי"ו יאסו"ף בבחי' המשכה וגילוי אור אלקי החופף על נפש"ו כמ"ש כבו"ד ה' יאספ"ך¹⁵⁴ כו', והוא בחי' אור מקיף להקיף את נפשו בלי יוכל להפרד מאחדותו ית' להיות בבחי' יש ונפרד אפי' רגע כמ"ש ה' צלך¹⁵⁵ כי אתה ה' מחסי¹⁵⁶ וכה"ג דהיינו מ"ש וימינו תחבקני¹⁵⁷ כמ"ש במ"א וד"ל.

וזהו מ"ש בס"י אם רץ לבך שוב¹⁵⁸ כו' שבחי' התפעלות הנפש מהתבוננות דיחוד א"ס וע"ס כו' בתשוקה וכלות הנפש בשכלו ולבו כנ"ל נק' בחי' רצוא לשון מרוצה כשלהבת העולה כו' שהוא התנתקות אור הנפש מן הכלי ליכלל בעצמות אוא"ס כמ"ש אם ישי"ם אלי"ו לב"ו כו' וכמו בכל לבי דרשתי"ך¹⁵⁹ כו' וכיוצא ומה שמאיר ומתגלה על נפשו מלמעלה למטה נק' בחי' שוב¹⁶⁰ כמ"ש במ"א באריכות. אך הנה לכאורה יש לחקור בטעם תשוקת הנפש להכלל בעצמות אוא"ס מאליה בלי טעם כו' (כי ענין ההתבוננות אינו טעם להכריח ההתפעלות רק שהוא בחי' ראי' בלבד ועד"מ בן המתבונן בנפשו על אביו שהוא מרחוק שמתפעל ומכ"ש שמתפעל בראייתו אותו ואם לא הי' רואהו לא הי' מתפעל באהבה שאין לומר בהתבוננו' ראי' זו שנק' טעם להתפעלות). אך הענין הוא דנר הוי' נשמת אדם¹⁶¹ חלק ה' ממש¹⁶² ונק' אד"ם אדמ"ה לעליו"ן¹⁶³ כי בצלם אלקים ממש היא וכמ"ש ויברא ה' אלקי' את האד"ם בצלמ"ו¹⁶⁴ כו' וע"כ ממילא תכלה הנפש האלקי' ליכלל במקור חוצבה להיות בבחי' אד"ם העליון שלימותא דכולא¹⁶⁵, והיינו אדמ"ה לעליו"ן להיות בדומה לאד"ם העליון ובפרט ע"י המשכת גילוי אוא"ס בנפשו דכמו שהוא למעלה מאיר על נפשו למטה וכמארז"ל ויקרא לו אל¹⁶⁶ כו' הקב"ה קרא ליעקב א"ל¹⁶⁷ כו' אני יחיד בעליונים ואתה יחיד בתחתונים¹⁶⁸ וכה"ג והיינו מטעם הנ"ל דבחי' אד"ם אדמ"ה לעליו"ן וד"ל.