שז, ב

שבעצם גידול הפשתן מורה על היחיד[ו]ת הפשוט וכמראה הלבן שבו הוא מורה עצמיות ופשוטה בלתי מורכבת כלל וע"כ הלבן נעלה מכל הגוונין כנ"ל. ולכך הכה"ג מתלבש בבגדי פשתן הלבן דוקא להורות על יחידו ש"ע שהוא בבחי' אחדות [ה]פשוט[ה] בתכלית, ובחי' עצם החסד שבעצמותו ית' שהוא כמו מראה הלבן העצמי ופשוט כמו שהוא בעצמות אור א"ס ב"ה בלתי מורכבת בחכמה וטעם כלל וכלל, ולמטה בכ[נ]"י היינו בחי' האהבה הטבעיות המ[ו]שרשת בכל ואף¹⁴⁹ בבחי' עצמותו ממש שהוא בחי' עצם פשוט בתכלית בלתי מורכבת באיזה טעם ודעת כלל וכלל. וראי' ממס"נ עקה"ש [שבכאו"א למעלה מן הטעם ודעת רק מצד ההתקשרות בעצם פשוט בתכלית הפשיטו' ולזאת נק' גם זה בל' בד] שעולה יחידי ליכלל ביחידו ש"ע. [oldpage_תמז] ּ וזהו מצד [ש]שורש הנשמה במהות עצמיות א"ס ב"ה שישראל עלה במח'¹⁵⁰ הפשוטה ע"כ עליות הנשמה כמו טבעיות [ועצמיי' ממש] להתמשך [וליכלל] ביחידו ש"ע כו', והוא כמו צמיחת הפשתן שעולה יחידי, וגם על המראה לבן שהוא מראה עצמיות כנ"ל זהו ג"כ אהבה זו הטבעיות ועצמיות שלמעלה הרבה מרשפי אש התלהבות בג' אופנים [הנ"ל] בבחי' רצו[א] ויראה ורחמנות כו' וד"ל. וזהו ענין שש משזר שהי' ביריעות המשכן בבחי' מקיף דאור חסד¹⁵¹ הפשוט ועצמי הנ"ל וע"כ נק' שש ששש בגוונין, גם נק' משזר שהי' כולל כל הנ"ל¹⁵² גוונין דתכלת וארגמן ותולעת שני ע"י שזירה שהיו שזורין יחד עם השש ולזה נק' שש משזר בלי יפרד זה מזה, אדרבה כ"א מתערב ומתדבק עם זולתו כו' וד"ל¹⁵³. והענין הוא להיותו בבחי' מקור החסדי' [ה]עליונים הפשוטים שכולל הכל והולך ונמשך עם כל המדריגות [ו]כמ"ש בזהר ע"פ יומם יצוה ה' חסדו¹⁵⁴ דאזיל עם כולהו יומין כו', וכמו"כ בבחי' אהבה רבה הטבעיות ועצמיות הנ"ל כוללת כל התפעלות והתלבשות¹⁵⁵ ורחמים כנ"ל ונמשכת אב"א¹⁵⁶ כו' וד"ל. וזהו עיקר ההפרש שבין יריעות עזים¹⁵⁷ המקיפים של או"פ¹⁵⁸ שבכלים, שבמקיף ה"ז¹⁵⁹ בחי' הנ"ל כלולים בהתכללות זע"ז [בלי יתפרדו זמ"ז אדרבה כ"א מתערב ומתדבק עם זולתו כו'] והיו לאחדים ממש ביריעות, משא"כ בא"פ בכלים נפרדים זמ"ז כמו השולחן בצפון ומנורה בדרום¹⁶⁰ (כמשי"ת).

והנה לנגד ד' בחי' הנ"ל תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר במקיפים דיריעות הי' באותו אופן ממש ד' בחי'