תנא, א

משכן העדות כו'. הנה שרש ענין ששם עלו שבטים¹⁰⁷ שבטי י "ה להודו"ת לשם ה' כו' יובן בהקדים ענין א' הידוע שיש כל בחי' המדו' הנ"ל בפי' אל"ה גם בבחי' הכת"ר שלמעלה מן האצילו' והן הנק' בזוהר בשם טורי חשוכא¹⁰⁸ וכמ"ש ישת חושך סתרו¹⁰⁹ והם הנק' בחי' אהבה רבה¹¹⁰ וכיוצא, וזהו ששם עלו שבטים שעלו המדו' הנ"ל בבחי' כתר עליון ונק' שם ימי קדם¹¹¹ כו', וידוע שבחי' הכת"ר הוא מובדל ומרומם בערך מכל הנאצלי' מאתו כי הוא נק' בחי' ממוצע¹¹² בין עצמו' אור א"ס לנאצלי' כו'. וזהו מ"ש בי"ג מדה"ר ויקרא הוי' הוי' ופסיק טעמא בנייהו¹¹³ לפי שהוי' הא' הוא בבחי' הכתר היו"ד בחכמה שבכתר כו' והוי' השני' הוא הארו' והמשכו' י"ג מדו' באצי' ואין ערך ביניהם לכך פסיק טעמא ולכך נק' חושך סתרו, וגם כשיורד ונמשך להיו' בבחי' מקיף לנאצלי' הוא בבחי' ירידה וכמ"ש המשפילי לראו' בשמים¹¹⁴ כו' פי' גם בשמים להיו' בחי' מקיף אעפ"כ המשפילי כו'. והנה להיות כן א"א להגיע לשם בבחי' השגה ולהמשיך משם כי פסיק טעמא כו' אלא רק בבחי' הודאה בלבד, כי הענין של הודאה הרי הוא מרחוק כמו אדם מפני שאינו יכול לעמוד על עוצם גדולת ורוממו' המלך אז יודה לו בהודאה בלבד כלומר מכיר אני רק הפלאת ערכך שאין זה מערכי כלל ויותר לא אשיג בהיותו מופלא הרבה בערך כו'. והגם שבינה עד הוד אתפשטת¹¹⁵ בבחי' השגה, אבל בבחי' [oldpage_תרסח] ּ ההודאה עצמה נגמר וכלה ההשגה כנרא' בחוש שדבר שאינו מבין עומקו יודה בהודאה בלבד דהיינו שמודה על האמת מצד הפלאת השכל ממנו אבל לא מצד ההשגה וההבנה בו כו', ונמצא ההודאה לא שייך אלא בדבר המופלא הימנו והוא למעלה בחי' הכתר דנק' אמון¹¹⁷ מופלא¹¹⁶ וכמ"ש עושה פל"א¹¹⁸ כו' ודוקא בחי' ההודא"ה יגיע אליו אבל לא בחי' הברכה. כי הברכה היא ענין קבלת שפע ההמשכה מן ההעלם לגילוי שזהו ע"י השגה דוקא כשמגיע לשם וכמאמר איהו ברו"ך ואיהי ברכ"ה¹¹⁹ כו' שהוא בבחי' משפיע ומקבל שהמקבל משיג ההשפעה כו' וזהו מ"ש ברכת ה' היא תעשיר¹²⁰ ממש וכו', אבל בבחי' הכתר הנק' פל"א וכמ"ש ישת חושך סתרו אחר שנק' סתר ופלא אין הברכ"ה מגיע לקבל משם אלא רק בבחי' ההודאה יכולי' להגיע לשם כנ"ל וד"ל. וזהו ששם עלו שבטי' כו' להודות לשם הוי' פי' לשם