רסו, ג

בצירוף שם הוי' באלקים כו', הענין הוא דגם בעשי' דמע"ב הי' גם שם הוי' באלקים רק שהי' בהעלם והתלבשות בשם אלקים המעלימו, כי א"א לבחי' השתלשלו' דחו"ב ומדות ומח' ודבור בסוף מעשה כ"א ע"י ד' אותיות דשם הוי' ע"י צמצום [דשם אלקי'] כו', רק שבשבת נתגלה שם הוי' מלבוש וצמצום דשם אלקי' (כמ"ש בס' הקבלה בענין ך"ו כל"ח¹⁵⁰ שזהו בקיעת האור דשם הוי' באלקי' כו' כמ"ש שבת להוי'¹⁵¹ דוקא ולא נז' שבת לאלקים כי שם אלקי' עיקר העושה מע"ב מטעם הנ"ל וד"ל).

והנה ¹⁵² כתיב כי בו [oldpage_780] ּ שבת כו' אשר ברא אלקים לעשות וארז"ל לעשות לתקן¹⁵³ כו', וכמו"כ באדה"ר בג"ע אמר לעבדה ולשמרה לעבדה זה רמ"ח מ"ע ולשמרה שס"ה ל"ת¹⁵⁴, וגם כאן לעשות לתקן היינו לתקן לי' מאמרות דכל ו' ימי החול הוא בתשובה ומע"ט כידוע דשבת אותיות תשב¹⁵⁵ כו'. וזהו דוקא בגמר כל מלאכתו ששבת מכל מלאכה כו' אשר ברא אלקי' לעשות לתקן כדי לתקן שבחי' התיקון הזה דתשובה ומע"ט היינו בחי' או"ח בהעלא' התענוג מכל אשר עשה בוי"ו ימ"ב כנ"ל במ"ש וירא אלקי' את כל אשר עשה והנה טוב מאד בלי גבול¹⁵⁶ כלל. והטעם הוא לפי שענין התשובה הוא היפוך הרע לטוב בלב נשבר ונדכה כמו תשב אנוש עד דכא¹⁵⁷ כו', וזהו עיקר ענין הבירורים דק"נ לאהפכא חשוכא לנהורא¹⁵⁸ ומרירו למיתקא שזהו גדול יותר גם מתומ"צ כמארז"ל דבמקום שבע"ת עומדי'¹⁵⁹ אין צ"ג יכולים לעמוד כלל וכמ"ש בזהר דבע"ת משכין לקדב"ה בחילא יתיר¹⁶⁰ דהיינו בנקודת הרצון שבעומק הלב בביטול כל [העצמות] מכל וכל בכל כחו (כראב"ד שיצא נשמתו בבכי'¹⁶¹ וכה"ג נתן דצוציתא¹⁶² ), וגם מע"ט שהן המצות שנמשך רצה"ע בדברים גשמיי' דק"נ כו' שזהו בירור דעה"ד טו"ר בסו"מ וע"ט הכל הוא ענין הבירורים¹⁶³ דרפ"ח כו' בכל וי"ו ימי החול שזה עלה בתחלת המח' והרצון הפשוט בפנימי' כוונת המאציל להאציל ולברוא מאין ליש בכל אשר עשה בי' מאמרות למעלה ולמטה כו', משום דנעוץ תחב"ס כו' וסוף מעשה בבירורים דרפ"ח כו' הוא שעלה במח' תחלה בבחי' או"ח בתענוג גדול הרבה ביותר מן התענוג ורצון שירד בחכ' דמע"ב מאין והעלם דכתר לחו"ב ומדות ומח' ודיבור כנ"ל. וזהו לעשות לתקן דלעשות כל מע"ב בחו"ב ומדות כו' רק בשביל לתקן ע"י תשובה ומע"ט שהוא בחי' או"ח דתענוג הגדול יותר שעלה במח' תחלה