רנג, ג

לנטוע שמים כו' (לפי שג' קשרים הן¹⁶⁶ ישראל מתקשראן באורייתא כו'), וממילא מתשת כח הסט"א דאת זה לעו"ז כשזה קם זה נופל כו' דתוקפא דנפשא חולשא דגופא כו' וד"ל. וזהו הוי' עוז לעמו יתן שהוא עוז דתורה ה' יברך את עמו בשלום דמבחי' עוז דתורה נמשך בחי' השלום בכנס"י שהוא בחי' יחו"ע דמשפיע במקבל כמ"ש אדברה נא שלום בך¹⁶⁷ וכתי' או יחזיק במעוזי¹⁶⁸ יעשה שלום לי כו' שלום בפמשמ"ע ושלום בפמשמ"ט, וכמו ורב שלום בניך¹⁶⁹ ביחו"ע דאצי' שמשם נמשך¹⁷⁰ שרש חיי הנשמות שהוא עוז לנשמה ובחי' יחו"ת דפמשמ"ט להפריד ולהתיש כח הסט"א שהוא להחליש כח נה"ב כו', והכל ע"י התורה שנק' עוז ותושי' כנ"ל. וכך הי' במ"ת שנמשך עוז לנשמה והוחלש כח הסט"א שפסקה מהן¹⁷¹ כו' וכמ"ש וירד הוי' על ה"ס¹⁷² שירדה שנאה לאוה"ע¹⁷³ והי' חירות ממות¹⁷⁴ כעין עוה"ב משום דעוז דתורה לעמו יתן כו' וד"ל.

אך הנה לכאורה י"ל כיצד תהי' התורה עוז ותושי' עוז לנשמה לעשות שלום בפמשמ"ע ביחו"ע דאצי' שתקשר ותדבק באלק[ו]' במס"נ ממש כנ"ל ה[ל]א התו"מ מלובשים בעניני' גשמיי' דדצ"ח כו', כמו מצות ציצית מצמר ותפילין בקלף גשמי ומצות תרומות ומעשרות בתבואות. וכך בכל המצות שמתלבשי' בדברים גשמיי' ואיך תהי' התורה עוז וכח לנשמה ע"י לימוד ההלכות שאינו אלא באו"ה בטומאה וטהרה בדברים גשמיים¹⁷⁵ שהוא רק לברר לעה"ד טו"ר לבד כידוע, ואיך יכול להיות שמתשת כח הסט"א בהבדלת הרע מן הטוב במה שאומר זה כשר וזה פסול בדבור בפה לבד, וגם אם מקיים במעשה בסו"מ ועשה טוב אין זה עוז וכח לנשמה והתשת כח הרע בעצם. אך הנה יש להקדים¹⁷⁶ תחלה כללות ענין קבלת התורה, דהנה בהתחלת הדברות אמר וידבר אלקי' את כל הדברים האלה לאמר¹⁷⁷, וי"ל תיבת לאמר מהו דא"א לפרש כמו כל לאמר שבכל פ' שהוא לומר לזולתו לישראל כמו ויאמר ה' אל משה לאמר¹⁷⁸ לכנס"י כו', שהרי כאן שמעו כל ישראל בעצמם כידוע דדבור דאנכי מפי הגבורה שמענו¹⁷⁹ עצמו ולא ע"י זולתו¹⁸⁰ ולא ע"י משה כמ"ש פב"פ דיבר ה' עמכם¹⁸¹ כו', אלא פי' לאמור היינו ענין ציווי לכל ישראל