תנד, ב

[האור] והשפע העצמית נשאר למעלה בעצמות הא"ס שנק' מאור כו' בבחי' ההעלם דעצמות ולא יצא ונמשך למטה בגילוי מן ההעלם רק אפס קצהו שמתצמצם באור החכ' דתורה בפנימי' וחיצוני' שבה הנ"ל, אבל בעצמות עה"ע לית מחתב"כ גם עתה (רק בעוה"ב יתגלה מן ההעלם¹³¹ [דעצמו' ממש כי יוסר אז בחי' הצמצום] הראשון דשם אלקי' דחושך וערפל סתרו הנ"ל וזהו בחי' התענוג של עצמות ממש הבא במורגש לנשים¹³².

והנה הגם שמע[צמות] דעה"ע הנ"ל לא בא בגילוי במציאות יש ממש אפי' באור דחכ' מאחר שאין יו"ד דחכמה בא רק אחר הצמצום דעיקר אות הע'¹³³ כנ"ל, מ"מ קצת גילוי יש גם [מ]עצמות דאור הכתר הנ"ל רק שאינו בא בכלל השגה ותפיסא מאחר שאמר דלית מח"ת כלל אלא הוא [בא] בדרך העלם דחכ' שנק' מ"ה דחכ' כח מ"ה¹³⁴ כמו מה פשפשת¹³⁵ כו', והוא הנק' דרך שלילה לבד כו'¹³⁶ שבא בל"ת דוקא בלאו שקודם להן כו'. דהנה יש ב' מיני השגה א' בהשגה שמשיג את השכל המושג בהבנה ותפיסא ממש והוא ע"י המשכה דחכ' מאין ליש ממש כנ"ל, והב' השגה בדבר שאינו מושג ומובן בשכל כלל, ואמנם אם אין הדבר בא בגדר שכל המושג האיך יתכן לומר בו ענין השגה. הענין הוא דהשגה זו אינו רק מה שמשיג איך הדבר אינו מושג שגם זה יחשב בכלל ההשגה כמו ענין מה פשפשת כו' מה ידעת, שזהו אחר שבא למעלה מכל[י] ההשגה מצד עומק המושג וקוצר המשיג עד שלא יכילנו כלל אז יתכן לו' הלשון מה פשפשת כו' שישיג עכ"פ הפלאת הדבר איך שאינו מושג כו', וקודם שיבא לבחי' עונג¹³⁷ הדבר נראה לו כמשיג ממש. ואמנם אם הדבר נסתר ונעלם לגמרי שלא יפול בו ענין השגה כלל וכלל [כשכל] הנעלם מכל רעיון כו'¹³⁸ לגמרי לא יתכן לומר גם מה פשפשת כו' דהיינו גם זו שאיך הוא בהפלאה מן השגה¹³⁹ כו'. ונמצא שבבחי' מ"ה דחכ' כמו מה פשפשת שהוא בחי' הביטול מן ההשגה שקדמה יש בו קצת ידיעה בדבר [ה]מוסתר ומופלא רק שזהו [ידיעה] הבא בדרך [oldpage_1304] ּ שלילה לומר מה פשפשת כו', רק בהעדר השגה [ה]ראשונה כו' זה עצמו יחשב קצת ידיעה באפס קצה דבר המופלא אחר שיודע מה שאינו יודע משא"כ כל מופלא¹⁴⁰ ממנו לגמרי כו' וד"ל.

ויובן זה במשל השגת מהות הרוחני[ות] שא"א שישיג[ו]הו במהותו ממש כ"א [ב]דרך שלילה לבד, והוא מה שיודע הפשט[ת] הרוחניות מן הגשם לבד בכל פרטי התואר של הגשם איך שהרוחני[ות] מופשט ומושלל [מכ"ז, אע"פ שלא ראה והשיג