תמד, ד

די"ה כו' בשם משכן העדו"ת דוקא שהוא לפי ששרש יחוד זה די"ה ע"י מל"ת מגיע בבחי' הכתרים והעדיי"ם הנ"ל וכמ"ש ותבואי בעד"י עדיי"ם כו' לכך נק' משכן העדו"ת ויתפרש בעדו"ת זה כל הג' פרושי' הנ"ל וכן במ"ש ששם עלו שבטי' כו' עדו"ת לישראל כו' ענין עדו"ת זה הוא ג"כ ע"ד הנ"ל בפי' ותבואי בעד"י עדיי"ם כו' וד"ל[ednref_29_כט].

אשר פק"ד על פי משה כו'. הנה הכוונה בזה הוא שמשכן העדות דוקא פקד על פי משה ואדסמיך לי' דוקא קאי ולא אפקידה דאל"ה פקודי כו', שהרי שם מזכיר לשון רבים אל"ה פקוד"י כו' ובמשכן העדות שהבדיל והפסיק הענין להכפיל ולומר[ednref_30_ל] משכן העדו' הרי עליו דוקא הוא אומר אשר פק"ד על פי משה כו'. [oldpage_1318] ּ וביאור הדבר הנה ידוע דבחי' משה הוא בחי' מ"ה וכמ"ש ונחנו מ"ה¹¹⁵, והרי מבואר למעלה שזכו לבא בעד"י עדיי"ם דהיינו בבחי' אור הכתר שמשם נמשך יחודא עילאה די"ה שע"י מל"ת שהלאו קודם להן מפני שאינו מושג כו' וע"כ א"א להשיגו בהשגה אלא רק בבחי' מ"ה והוא רק בבחי' הביטול כמו ההשתחואה וכיוצא (כענין שמצינו בר' עקיבא שהי' כורע ומשתחווה בש"ע עד שאדם מוצא בזוית זו¹¹⁶ כו' לפי שא"א לאור ההשגה בבחי' כת"ר עליון לבא בגילוי בשכל ודעת או כלי המדו' אלא רק בבחי' הביטול כמו ההשתחווא' בלבד והוא בהעדר הכלי כו' וד"ל[ednref_31_לא]). וזהו אשר פק"ד על פי מש"ה שהוא בחי' מ"ה על ידו דוקא נפק"ד פקידה ויחוד העליון די"ה הנק' משכן העדו"ת דוקא מטעם הנ"ל וד"ל[ednref_32_לב].

והנה בשעה שיצאו ישראל ממצרים נא' רבבה כצמח השדה נתתי"ך כנ"ל ואח"כ ותרב"י ותגדל"י כנ"ל והי' תחלת ההגדלה בז' ימי הפסח במה שצווה לאכול מצה וכמ"ש מצות יאכל את ז' הימים¹¹⁷ פי' ז' הימים הן ז' המדות חו"ג כו', והיו תחלה בבחי' קטנות המוחי' בלבד והוא אשר נולד בהם האהבה מצד השכל וההתבוננו' בלבד אבל שתהא האהבה והדביקו' מצד עצמו' אור א"ס שלמעלה מן ההשגה כו' לא היו יכולי' עדיין להגיע למדרגה זו משום שזהו מבחי' יחוד העליון די"ה שאור א"ס שורה שם כנ"ל. ולכך נצטוו לאכול מצה שענין המצה הוא