שפח, ד

תחלה כפי הכלל הידוע דכל שאין לו תכלה אין לו תחלה¹¹⁸ כו', דפי' תחל"ה זה היינו מפני שקדם לו בחי' העצמות ולא שיש לו תחלה ממש שהרי ידוע דכמו שאור א"ס למטה עד אין קץ למעלה עד אין שיעור¹¹⁹ כי אין לו תחלה בעצם מהותו מאחר שדומה אל העצמו' כו' למעלה [oldpage_תקעז] ּ מבחי' מעלה ומטה לגמרי כו' וד"ל).

וזהו שארז"ל דעד שלא נברא העולם ונאצל¹²⁰ כו' הי' הוא ושמו בלבד¹²¹, פי' הוא בחי' העצמות ושמ"ו הוא הנק' אור א"ס או"פ המאיר ומתפשט מן העצמות ונק' שמו, עד"מ שמו של אדם שאינו נחשב מבחי' עצמותו כלל וכלל רק שנתפס ע"י אותיות שמו לבא לידי התפשטות וגילוי עצמותו כשקוראין לו בשמו, כמו שיענה לקוראו בשמו לגלות פנימי' רצונו ושכלו או להזיזו כולו ממקום למקום וכה"ג. וככה יובן למשכיל למעלה בבחי' גילוי אור המתפשט שהוא בחי' אותיות שמו העצמי, דהיינו להיות גם בחי' העצמות נתפ"ס ונמש"ך על ידו כמו ע"י קריאת והמשכת שמ"ו הגדו"ל הזה בחי' מל' דא"ס¹²² באבי"ע (כידוע בפי' יהא שמי' רב"א¹²³ מברך לעל"ם כו' וכמו קול דודי כו' מדל"ג על ההרי"ם¹²⁴ כו' שניזוז ממקום למקום וכה"ג וד"ל). ופי' הוא ושמ"ו בלב"ד היינו שנכלל בחי' גילוי אור זה בהעצמות כמו שמו של האדם שנכלל בעצמותו כשאין קורא בשמו וקודם ההשתלשלו' לא הי' קורא בשמו כי לא הי' דבר חוץ מן העצמות אין עוד מלבדו¹²⁵ רק הוא ושמ"ו בלב"ד וכמ"ש בע"ח דאוא"ס זה הי' ממלא כל החלל¹²⁶ כו' וד"ל. והנה הגם שאח"כ צמצם את בחי' אור זה העצמי ונעשה בחי' מקום פנוי וחלל כו' שהוא בחי' הסתלקות והתכללו' אור זה בעצמו'¹²⁷ ממש כמ"ש ביאור זה במ"א, ואז נמשך האור רק דרך בחי' קו וחוט כו' להיות בחי' מעלה ומטה¹²⁸ כידוע. הנה עכ"ז גם עכשיו לאחר ההשתלשלו' דקו וחוט כו' הו"א ושמ"ו בלב"ד כמו לפני הצמצום ממש באין שינוי כלל וכלל כמ"ש אני הוי' לא שנית"י¹²⁹ דקאי על בחי' אוא"ס הנק' שמ"ו, דגם הוא אין בו שינוי מקודם הצמצום לאח"כ וכמו שאו' את"ה הו"א משנברא¹³⁰ כו', את"ה היינו בחי' אותיות דאל"ף עד תי"ו וה' מוצאות¹³¹ שכוללים שמ"ו הגדול הנ"ל בחי' גילוי העצמות, והו"א היינו בחי' העצמות שזהו כמ"ש הו"א ושמ"ו בלב"ד באין הפרש מקודם הבריאה לאח"כ. וכל זה מטעם שכל עיקר מקור ההשתלשלו' דקו אינו רק בחי' הארה דהארה (אחר הצמצום הנק' מקו"פ ) מעצמות אור א"ס שנק' שמ"ו