שפו, ב

וזהו ¹⁰⁶ ונתנו איש כפר נפשו לה'¹⁰⁷, פי' כפר הוא הפדיון שפודה נפשו משחת וכל פודה הענין הוא שנותן חליפין במקום¹⁰⁸ נפשו שהוא הממון ונפשו ישאר לו כו'. וכמ"כ הנה באמת יש מקום ליניקת החיצוני' בקרבנות המזבח מבחי' אחוריי' דאחוריי' דקדושה, שהרי ידוע בזוהר בעשן המערכה¹⁰⁹ שהי' מתעכב ברקיעי' דעשי' ונדחה¹¹⁰ ומתעכב לצפון להיכלות דנוג"ה להחיותם וליתן להם טרף ומזון כו' ע"ש, והיינו הבירור של הפסולת דוקא כשיש להם יניקה מן הפסולת כמו העשן כו' שאז הריח ניחוח לה' מן הקרבן עצמו עד רום המעלות מפני שנתברר כו' וגם חטא האדם מתכפר עי"ז כשנותן כופר נפשו לחיצוני' בעשן הקרבן, וכמו שהשלמים היו למזון גם ליניקת החיצוני'¹¹¹ מן הפסולת כו'. וזהו הפדיון כמו¹¹² שאומר זה חליפתי¹¹³ כו' כן אומר זה כפרתי פי' מה שהחיצוני' יונקים מפסולת קרבנות הוא לכופ"ר ו[ל]פדיון לנפשו מרדת שחת¹¹⁴ אל החיצוני' ונשאר נפשו¹¹⁵ נקי¹¹⁶ לעלות לה' לבדו ואין זר איתו כו'. וכן נעשה בכללות כל העולמות שנפרדו החיצוני' מן הפנימיות, דהיינו כנ"ל שהחיצוני' יניקתם ממותרי פסולת המ"נ כמו השליא ודם נדות כו' וכשנותנין¹¹⁷ להם יניקתם נתפרדו בפ"ע, ואז ארמותא להוי'¹¹⁸ שהוא עליית פנימית המ"נ בתכלית הבירור מכל סי"ג כו' ותרומ"ה זו נעשה ע"י המ"ד המברר כי בחכמ"ה אתברירו כנ"ל וד"ל. וענין אין טפה יורד מלמעלה¹¹⁹ כו' היינו במחצית שקל זה שיורד מ"ד כדי לברר והוא טפת יסוד ז"א ששרשו טפת אבא כנ"ל טפיים¹²⁰ עולין כנגדן בעליות המל', כי מבואר למעלה דס"ג דא"ק הוא העיקר והארת המצחא דשם מ"ה אינו אלא הארה דהארה כו' וא"כ לאחר שנתברר הב"ן גדול כוחו בכפליים ממ"ה כמ"ש עטר"ת בעלה וד"ל. וענין ורעה אמונה¹²¹ היינו לעשות כח להעלאת מ"נ כנ"ל וכמ "ל אנשים ללמוד¹²² לקבל¹²³ בבחי' או"פ ונשים לשמוע שמתפעלים מכללות הענין כו' שהוא בבחי' מקיף לבד כו' [וד"ל].