שמז, ד

(כמאמר מאור שבה¹⁵⁰ כו') כמשל האבוקה ושלהבת הגדולה שנק' מאור שמשם מאיר למרחוק וכל ניצוצי' הקטנו' יוכללו כא' ונמשכו¹⁵¹ במאו"ר לפי שכל דבר נמשך לשרשו¹⁵². וכך בכל ס"ר אותיות התו' שהן פרטי ניצוצי' דאור החכ' כולם נכללים במאור הכללי דאור דתורה דאורייתא מח"ע נפקת, אבל כדי שיהי' בחי' מאור זה בהכרח שבא מבחי' ההעלם דעצמות [א]א"ס ממש בדרך דילוג גדול כמו השמן שממנו יבא מאור האור כו' וכמ"ש ואהי' אצלו [אמון]¹⁵³ כו' אצלו ממש בביטול והתכללות ונק' משל הקדמוני¹⁵⁴ כו'. וזה הי' שרש נשמת משה כנ"ל [שזהו] בכח העצמ[ו'] דא"ס דוקא להביא מן¹⁵⁵ ההעלם לגילוי לפי שלפניו שוין ההעלם והגילוי דחכ' דהיינו מאור ואור כו', וע"כ הי' ביכולת [משה דוקא] להביא ולהמשיך מהעלם דחכ' דתורה לגילוי כו', וע"כ הי' השמן למאור ע"י משה דוקא שהי' ביכולתו להמשיך בחי' מאור לאור דתורה מעצמו' החכ' שבא"ס ממש וזהו ויקחו אליך שמן אליך דוקא וד"ל.

וזהו ויקחו אליך שמן כו' למאור להעלות נר תמיד שהוא הדלקת נרות המנורה שהן העלאה כלל[ות] נש"י ע"י אהרן כנ"ל שאם לא בחי' שמן למאור ע"י משה תחילה א"א להיות הדלקת נרות ע"י אהרן וזהו להעלות כדי להעלות כו'. והענין יובן ע"ד הנ"ל באור [ו]מאור דחכ' שבתורה שע"י משה נמשך בחי' מאור לאור דתורה ואז יכול להיות העלאה וביטול כל אור במאור, אבל אם אין מאור איך יוכל להיות ביטול והתכללות אור כי אין אור בלא מאור וא"א להיות בחי' ביטול והתכללו' דאור רק בפני האבוקה והמאור דוקא לפי שכל דבר נמשך אל שרשו דוקא כו'. וכך יובן בשרש נש"י שנק' נרות שיש להם מקור כללי למעלה במקור חוצבם הראשון שנק' מאור שממנו מקור כל אור דנש"י, והוא בחי' מקור החכ' דאצי' שנק' אור אבא (כמו [משל] הולד הנולד מטיפה שבמוח¹⁵⁶ האב¹⁵⁷ כמ"ש במ"א) כמ"ש כי בנים אתם¹⁵⁸ כו' וכתיב בני בכורי ישראל¹⁵⁹ [ו]ע"כ אנו אומרי' כי את"ה אבינ"ו ממש [כו'], ששם הוא מקור כל אור דחכ' דתו' שהן ס"ר נש"י בפרט שכלולי' בס"ר אותיות התורה¹⁶⁰ דג' קשרים הן ישראל מתקשראן באורייתא ואוריי' בקוב"ה (כמו דאוריי' וקוב"ה סתים וגליא¹⁶¹ כך ישראל עלו במח'¹⁶² זה¹⁶³ כו'). וזהו להעלות [oldpage_1028] ּ נר תמיד שזהו להעלות לנש"י במקור חוצבם הראשון שהוא בבחי' המאור הכללי מקור הראשון דכל אותיות¹⁶⁴