רצז, ג

מעבר בעלמא, דהיינו כמ"ש [רז"ל ש]אפי' בית ולד אין לה ועקרה כזו לא תוליד לעולם (ונגעי חולי רעה זאת נמצא' בכללות בקטן וגדול הערך בכל ציור קומה דכנ"י מראש לרגל, והן ת"ח יושבי אהלי תו[רה] והן העוסקי' במו"מ שכאו"א [לפי ערכו] יש בו מבחי' זו שהוא הישות והגסות [ו]ענין לגרמי', שגם בתו"מ¹⁷⁰ ותפלה אין כוונתו ורצונו לה' לבדו רק לעצמו ולגרמי' ולומר אני אני הוא [ו]למען שמי יכבד ה'¹⁷¹ כו'. וכ"ש [בעסקו] במו"מ שאו[מר] כחי ועוצם ידי¹⁷² כו' (בל"א איך איך כו') [ו]בכל הפרטי העניני' מרגלא בפומי' [ל]שבח [ל]עצמו ולומר אני עושה וכך אני רוצה [וזה איני רוצה כו'], להיות שאין בו בחי' ביטול והזזה ממקומו כלל וכנ"ל וע"כ לא יוכל לקלוט אור האלקי' במוחו כמו שנתטמטם לגמרי כנ"ל¹⁷³.

[oldpage_תלג] ּ (ז) ¹⁷⁴ והנה העצה היעוצה לזה הוא רק לעשות [בנפשו] בחי' כלי ריקן להיות בחי' כלי¹⁷⁵ בית קיבול לקבל גילוי אור ה' בהתפעלו' והזזה ממקומו באמת. והנה יש בזה ב' אופנים, הא' מלמעלמ"ט שע"י תוקף גילוי אור חסד [ה]עליון באהבה [העליונה] נמשך בו בחי' הביטול והזזה [ממקומו] לעשות [בחי'] בית קיבול בחלל ריקן, או בבחי' יראה ופחד אלקי' שנופל על האדם כמו במ"ת שנא' וירא העם¹⁷⁶ וינועו¹⁷⁷ ו[ב]אה"ר שכפה עליהם ההר כגיגית¹⁷⁸ (וכמו שהאשה כורתת ברית¹⁷⁹ למי שעשאה כלי בית קיבול כו') כמ"ש קול ה' יחולל אילות¹⁸¹ שנפתח כל[י] מוחם ולבם כו'¹⁸⁰. והאופן הב' בביטושי' גדולים שמבטשי' לגוף בבני חיי ומזוני [שעי"ז] נעשה כלי ריקן בחלל שקוע במוחו ולבו שזהו בחי' לב נשבר ונדכה באמת, כעני ואביון שלבו נשבר בקרבו, שע"ז א[מר] זבחי אלקי' רוח נשברה¹⁸² וא[מר] את מי אשכון¹⁸³ את דכא ושפל רוח, והוא נמשך על האדם לטובתו כמ"ש תשב אנוש עד דכא¹⁸⁴ ותאמר שובו כו' והוא מ"ש בזהר דכד מבטשין לגוף¹⁸⁵ סליק נהורא דנשמתא להיות בחי' כלי קיבול לקלוט כו' וד"ל. ואע"פ¹⁸⁶ שהביטוש הוא בחיצוני' הגוף נעשה עי"ז בחי' כלי [קיבול] לקבל גילוי אור אלקי, לפי שזהו כמו משל העושה כלי מן העץ להיות ב[ו] חלל [ו]בית קיבול שצריך תחלה להכות בפטיש [סביב] העץ הגולמ[י] עד שיכול להיות חלל בתוכו. וכך הוא הביטוש לגוף להיות בבחי' לב נשבר ונדכה ונבזה בעיניו נמאס ושפל רוח באמת לפני כ"א¹⁸⁷ עד שנפשו כעפר לכל ואינו תופס מקום כלל כאלו אינו במציאות דבר מה, ואז יהי' כלי מוחו ולבו בית [קיבל] חלל לקבל כל בחי' גילוי אור