תמח, א

או"א הוא בפסוק ראשון דק"ש בתיבות דהוי' אלקינ"ו⁹⁷ שהן בחי' י"ה כו' ובפסוק ואהבת ואילך היחוד נעשה בבחי' ז"א⁹⁸, כי האהבה הוא אור החסד דז"א וכל הפרקין דז"א מתייחדים בו כו' אבל בפסוק ראשון שהיחוד בבחי' או"א כנ"ל אין אור האהבה מורגשת שם עדיין אחר שהיחוד שם בבחי' הביטול דחכמ"ה כח מ"ה כנ"ל, ובבחי' הביטול כזה לא שייך אור אהבה בהתפעלות מורגשת אחר שאין עוד מלבדו ממש כו' לא יש מי שאוהב כו', אלא אחר בחי' היחוד דאו"א בבחי' הביטול אח"כ נמשך האור למטה להיו' מתפשט האור בבחי' החסד שבז"א והוא אור האהבה וכן עד"ז שאר הפרקין כו'. ונמצא היחוד שבפסוק ראשון הוא כמו מדרגת משכן העדו"ת הנ"ל שהוא ג"כ בבחי' יחוד דאו"א ולכך פקד עפ"י מש"ה דוקא שהוא בחי' מ"ה שבחכמה כו' ובפסוק ואהבת הוא כדוגמת משכן דלתתא בבחי' יחודא תתא' דזו"נ כנ"ל וד"ל.

והנה סדר העבודה סידרו אנשי כה"ג לומר פסוקי דזמרה⁹⁹ קודם ק"ש, והענין הוא לפי שמעלת יחוד זה דאו"א גבוה מאד ולא יוכלו כנ"י להגיע אליו מצד שרש נפשם שהוא רק בבחי' זו"נ כידוע, לכך תיקנו שיאמרו פסוקי דזמרה תחלה. וענין הזמרה הזאת הוא מעלת ומדרגת הלוים נושאי המשכן וכמ"ש בהם ונשאו הלוים כו' והקימו המשכן¹⁰⁰ כו', לפי שהשיר בחי' אור חוזר הוא ויכול לנשאות ולהגבי"ה את נפש האדם למטה. וכך המשל למעלה שהשכינה מתרוממת בכסא הכבוד ע"י נושאי הכסא וכמ"ש והחיו' נושאו'¹⁰¹ כו' והוא מפני בחי' השיר של המלאכי' הנושאי' את הכסא כו' וכמ"ש בזוהר ע"פ ותשרנה [oldpage_1328] ּ הפרו"ת¹⁰² כו'. וכך הי' ענין הלוים למטה שהיו נושאי' המשכן כו', ועד"ז הוסדו פסוקי דזמרא¹⁰³ לנשאות ולהגביה את בחי' משכן התחתון דזו"נ ולקשרו ולחברו בבחי' משכן העליון שבבחי' או"א ואזי יוכלו כנ"י ליחד יחוד העליון הזה דאו"א בפסוק ראשון וד"ל. אך קודם שנשאו הלוים המשכן הוקם המשכן ע"י משה דוקא ואזי הי' כח בלוים לנשאו' אותו תמיד והענין הוא בחי' כח המעלה מ"ן¹⁰⁴ מלמטה שהוא מהארת והשפלת בחי' יסוד אבא כו' וכמ"ש במ"א.

ונמצא סדר העבודה כך הוא פסוקי דזמרה קודם לנשאו' יחודא תתא' ולחברו ביחודא עילא' בפסוק ראשון