תמד, ג

מל"ת דוקא ששרשם בבחי' ההעלם שבכת"ר שלאו קודם להן וכמ"ש ישת חושך סתרו והן הלאוין שבי' הדברו' לא תרצח¹⁰⁶ כו' וד"ל[ednref_24_כד].

והנה יש עוד פי' שני בלשון עד"י והוא ענין ולשון נצחיות כמו עד"י ע"ד¹⁰⁷ והוא ג"כ ע"ד הנ"ל לפי שענין הנצחיו' עדי עד הוא בבחי' ההעלם שבכתר זה כו', וכענין מלך משובח ומפואר עד עד¹⁰⁸ שמו הגדול כו' שאין לו הפסק גם בתשבחו' שכל מה שאתה משבח יותר עדיין אין לו הפסק[ednref_25_כה], וכן ענין הכל ירוממו"ך סלה¹⁰⁹ שירוממו עד אין שיעור למעלה כי כל מקום שאמר נצח סלה ועד אין לו הפסק¹¹⁰ כו' מפני שאור א"ס אין לו שיעור למעלה בעילוי אחר עילוי כו' וכמ"ש במ"א וד"ל[ednref_26_כו]. ועוד יש פי' שלישי בפי' עד"י והוא מלשון הפסק¹¹¹ דוקא כמו עד כאן תחום שבת¹¹² וכן עד ולא עד בכלל¹¹³ כו' ומ"מ ענין א' הוא עם בחי' הנצחיו'[ednref_27_כז] הנ"ל וטעם א' להם, כי ענין ההפסק הזה רצונו לומר שכל מה שתוכל להלל ולהודות עדיין לא תגיע גם לחצי שבחו, וה"ז כענין הפסק עד כאן ולא יותר וה"ז מפני שאין לו שיעור למעלה בעילוי אחר עילוי כו'. וזהו פי' משובח ומפואר עד"י ע"ד בבחי' נצחיו' וגם בבחי' ההפסק דהיינו שגם אם תגיע לעילוי היותר גדול עדיין עד ולא עד בכלל מפני שלא תגיע לעולם לאורו האמיתי כו' וא"כ הכל ענין א' וטעם א' וד"ל[ednref_28_כח]. וכל ג' הפרושי' הללו הכל ענין וטעם א' שהוא מפני שנק' סתימו דכל סתימין כו' וזהו ותבואי בעד"י עדיים כו' (אך מה שאמר בעדי עדיים לשון רבים וגם לשון יחיד דהיינו שיש עדיים רבים ויש עדי אחד שהוא מקור כל העדיים ונק' עד"י עדיי"ם כו', הענין הוא לפי שהרבה כתרי"ם יש כמו ג' כתרים¹¹⁴ כת"ר תורה וכת"ר כהונה וכת"ר מלכו' כו' אך כת"ר שם טוב עולה על גביהן כו' והוא נק' מקור כל הכתרי"ם ומקור כל העדיי"ם הנ"ל והוא בחי' רעוא דכל רעוין הנ"ל שהוא מקור כל הכתרי"ם כו' וד"ל. ובאמת פי' עד"י עדיי"ם רצונו לומר על ענין שאין שיעור כלל לעדיים וכתרי' עד רום המעלות בעילוי אחר עילוי זו למעלה מזו והיינו בעדי עדיו' הרבה עד אין שיעור ומטעם הנ"ל ולא שיקצוב המדה לומר בחי' מקור לעדיים כו' וזהו פי' יותר אמיתי בפשט הכתוב וד"ל). ובכל זה יובן ג"כ מה שקורא למשכן העליון