שסב, ג

כמאמר הנ"ל דרעותא דז"א לקבלא האי רעותא כמ"ש והי' על מצחו תמיד לרצון כו' והוא אסתכלותא דקדש למ"ד מלמטה כלפי שם הוי' שבשיטה העליונה שאח"כ מאיר ומסתכל מרצון העליון הפשוט בשם הוי' הא' די"ג מדה"ר נמשכי' ממנו בצמצומים וכנ"ל. וא"כ נמצא שהציץ הזה הוא מקור ושרש לי"ג מדה"ר שנמשכי' משם הוי' זה שבשיטה העליונה כי מה שנמשכי' משם הוי' זה הוא רק ע"י צמצום בלבד ואסתכלותא שבציץ הוא מאיר ובא בבחי' גילוי במצחא דא"א כנ"ל וד"ל. וזהו כוונת הכתוב באמרו והי' על מצחו תמיד לרצון כו' לא בשביל המשכת י"ג מדה"ר בלבד משם הוי' דא"א, אלא להיות מקור ושרש תמידי למציא' המשכת י"ג מדה"ר מחמת אסתכלותא דציץ במצחא דא"א, והוא הי' מונח על מצח אהרן מפני שלא הי' בו שערות כלל, ולהיותו בחי' גילוי הרצון הפשוט יותר גם מבמוחין דא"א ע"כ מסיבתו נולד מקור למציאו' התפשטו' י"ג מדה"ר ממוחין דא"א בי"ג תקוני דיקנא כו', וזהו והי' על מצחו תמיד לרצון לפני הוי', פי' לרצון גילוי רצון לרצון והוא לפני הוי' דא"א ג"כ מטעם הנ"ל וד"ל. וזהו שמפרש הטעם ונשא אהרן את עון הקדשים⁶³ כו', כי הנה מ"ש בי"ג מדה"ר נושא עון ועובר על פשע⁶⁴ כו' אין לו דמיון כלל עם מ"ש כאן ונשא אהרן כו', שבי"ג מדה"ר לא נמשך האור ובא רק בבחי' צמצום גדול מח"ס דא"א כנ"ל ואז הוא נק' מזל נושא עון כו', ולפי ערך העלאת מ"ן בתשובה מלמטה כך נמשך האור להיות נושא עון כו'. אבל ונשא אהרן את עו"ן כו', הענין הוא מפני שבחי' הארת רעוא דכל רעוין שנק' חנון המרב"ה לסלו"ח⁶⁵ וכמ"ש כי עמ"ך הסליח"ה⁶⁶ כו' וכמ"ש במ"א, והוא נושא עון הקדשים בתמידות לפי שגם חשך לא יחשיך לפניו כו' והוא שרש מקור לסליחת העוונות בי"ג מדה"ר וכנ"ל הטעם, לכך אמר ונש"א אהרן כו' מפני הארת הציץ שמרצה בתמידות מאור רעוא דכל רעוין שמאיר במצחא דע"ק כנ"ל והיינו שמפרש הטעם שכדי שישא אהרן עון הקדשים בתמידות בהכרח שיהי' הציץ במצחו תמיד לרצון לפני הוי' וכנ"ל וד"ל.

[oldpage_תקלו] ּ ו וזהו ועשית ציץ זהב טהור כו' משה הוא העושה את הציץ דוקא, והענין הוא כי הנה יש ב' מדרגות בתורה, הא' מ"ש תורה צוה לנו משה⁶⁷ דמשמע שמשה הוא המשפיע לנו את התורה, דהנה מבואר בספרי הקבלה דעיקר