שו, ג

ובהתקשרות דריח הקטורת בנשמות הכל ע"י אנ"י שהוא מכח האלקי עצמ[ו] שהוא מבחי' המל' שנק' אנ"י, כמו ואנ"י בתוך הגול"ה⁸⁹, [ד]גלו לאדום שכינה עמהם⁹⁰ ששוכן אתם גם בתוך טומאותם⁹¹, והוא המעויל⁹² ללב בשר לטהרו ולזככו עד שישרף כמו גחלי אש, ולהיות כח במזבח הפנימי לק[ש]רם למעלה מעלה וד"ל, וזהו אש תמיד תוקד על המזבח החיצון שהוא הלב בשר לא תכבה לעולם וד"ל.

[ד] והנה מעתה יש להבין בענין היריעות שבמשכן שהי' בחי' המקיפים ו[ב]ענין הכלים שהן אור פנימי, דהנה ביריעות המשכן היו ד' מינים תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר⁹³ כידוע, וכנגד זה [הי'] בכלים ג"כ ארבעה היינו [ה]ארון ומנורה ושולחן ומזבח הפנימי לבד ממזבח החיצון שהי' בחצר האוהל⁹⁴ אהל מועד. והנה תחלה י"ל ענין הד' מינים שביריעות תכלת וארגמן כו', והנה אמרו תכלת דומה לים וים לרקיע⁹⁵ הרי תכלת נדמו⁹⁶ לרקיע בגוונין שזהו מורה על בחי' המקיף וסובב, ועוד מורה על הוראות⁹⁷ שהרקיע נורא הוא, וכמ"ש ועל ראשי החיות⁹⁸ רקיע [oldpage_תמו] ּ כעין הקרח הנורא כו'. ושניהם ענין א' הוא שזהו מדת היראה שמבחי' מקיף דוקא כמ"ש בזהר דאית יראה ואית יראה⁹⁹ יר"ע ויר"ת כו', פי' יראת הרוממות נק' יר"ע שלא תוכל להכיל [ב]כלי המוח והלב ומה שיכול להכיל היראה בלבו נק' יר"ת. וביאור הדבר הנה אנו רואים באדם כאשר מתפעל ביראה ופחד בלבו מאיזה אדם גדול או שר גדול הנה [ת]בא היראה בלבו באופן שיוכל שאת מפני שהוא לפי המדה וערך גדלות ורוממות השר [כו'], אבל כאשר נתפעל ביראה ופחד מן המלך הגדול שמצד עצם הרוממות וההתנשאות של המלך תפול [אימתו] עליו ביתר מכפי המדה שלא תוכלל¹⁰⁰ במוחו ולבו ויעמוד מרחוק ברתת וזיע כו', הנה זהו הנק' יר"ע שבאה בבחי' מקיף, וכמו במ"ת דכתיב וירא העם וינועו¹⁰¹ ויעמדו מרחוק כי לא יכלו להכיל היראה בלב מקרוב ע"כ עמדו מרחוק מיראה לגשת מקרוב שלא יתבטלו ממציאות לגמרי. וכה"ג בקעומ"ש בכל אדם יש בזה ב' מדריגות, הא' אשר מקבל אימת מל' שמים בלבו ודעתו בטעם ודעת שיוכל להכיל במוחו ולבו דוקא מצד ההשגה והכרה בגדולת ה' ונפלאותיו וחסדי' ורחמי' אשר¹⁰²