רצה, א

מן השבח במוח [כו'] ואינו אלא כמו מסדר אותו¹²⁰ כדוגמת רהיטת הגירס' ולכן הוא בקרירות שבמוח לבד כו'. אבל כשמתפשט' בלב¹²¹ התבוננו' השבח בקירוב גדול [בלב] לעמוד עליהם בהכרה שבלב כו' הוא בברכת יוצר אור, שמשם מתחיל כניסת ז' היכלות¹²² דמדות להפכם לה', מפני שאין הפיכת המהות אלא [oldpage_150] ּ בבינה ליבא כנ"ל ובק"ש שאז התקשרות אמיתי' הנפש בה' אחד מהות מדותיו ית' וכידוע. לכן תחילה צריך לה[ת]תקן בנפש היכל האהבה שהוא נתקן בברכת אה"ר, והיינו ע"י בינה ליבא יהי' תשוקת הלב באחדות גמור עם ההתבוננו' ויהי' בחי' היכל לה' כידוע, ואז ע"י ההיכל יכול ההתבוננו' שבנפש באחדו' הבורא לקבל השרא' אלקות בהיכל שבה¹²³ כשאומר פסוק שמע ישראל כו', דהיינו כמו שהוא באמת ענין אחדות הוי' כו' ולא רק כמו הגבלת ההתבוננו' שבנפש וד"ל. וקודם ש"ע הוא היכל ק"ק והוא היכל החכ' שבנפש להפוך חשך ההשגה אלקי' דהיינו כשיאיר היטב [בנפש] ענין ההתחדשות מאין ליש ולא יסתירנה נוגה דבריאה כנ"ל, והוא עבודת אמה העברי' בינה ליבא לתקן נוגה שלה וכנ"ל והוא עיקר תיקון בחי' כסא כו', ואח"כ יוכל להיות בחי' מנורה בברכות ש"ע שהוא ההשתחוואה והביטול הרגשת עצמותו מכל וכל כידוע שהוא כ"ח מ"ה שבנפש שהארתו מן כתר שבה הנק' כלה וכנ"ל, ואז מקבלת שלהבת י"ה והוא היחוד האמיתי שמקבלת אש שלמעלה מכהנא רבא חסד דאצי' המדליק המנורה וד"ל. ואחר ש"ע הוא נפילת אפים שהוא למעלה ממדרגת מס"נ, שפי' מס"נ הוא כשעדיין עסוק במסירה אליך ה' נפשי אשא¹²⁴ עד הפשט' הרגשת עצמות[ו] שבכ"ח מ"ה שבה בש"ע. אבל לאחר מסירה והפשטת עצמות[ו] שנעשית רק נקודה חדא בחי' הרצון שבה לבד וכשתחזור ותבנה בחו"ב ומדות באותו אופן שהיא במקור חוצבה הוא בחי' נ"א, כמו משל המתבטל מעצמותו כשרואה דבר נפלא ונעשה רק נקודה א' ואח"כ כשהוא רגיל בו יש לו התפשטו' חו"ב אורך ורוחב כמו קודם¹²⁵ רק שהוא באופן יותר נפלא שאין ערוך לאורך ורוחב הראשון לו כו' וכמ"ש במ"א בענין ה' כמלקדמין¹²⁶ וד"ל¹²⁷. ונמצא מאחר דמה לי קטלא כולא¹²⁸ או פלגא כמו שיש כל אלו המדרגו' במס"נ הכלל[י] כמו"כ בכל פרט שבה וד"ל, וגם לאחר ש"ע יהי' הפרש בין נ"א דחכ' לנ"א דמדות כנ"ל וד"ל.