רפו, א

אותם מגשמיות שיעלו למעלה [מעלה] דסוף מעשה עבמ"ת כו'. ודוקא ע"ע זה יעבוד הו"ש⁹⁶ הללו ולא זולתו שאינו ע"ע לפי ששרשו בעה"נ הנ"ל שהוא בחי' מ"ע דבחי' משה ע"כ ביכולתו לרחוץ ולתקן את הלבושים דמצות שנעשו בעוה"ז השפל משום דנתב"ס וסוב"ת כנ"ל וד"ל. [(וז"ש ביום ההוא יצאו מ"ח⁹⁷ כו' דמ"ת שבאים בבירורי' דמצות יעלו למע' הנ"ל)].

ובשביעית יצא לחפשי חנם בלא מצות⁹⁸ כו', הנה ידוע דכל העלאת מ"ן והמשכת מ"ד שזהו הנק' אתעדל"ת ואתעדל"[ע]⁹⁹ לא שייך רק בבחי' האחרונה שבעצמו' אוא"ס ב"ה שנמשך אחר הצמצום דקו"ח שבא לכלל שפע עכ"פ להיות מקור לכל [ה]השתל' דאבי"ע וכידוע בפי' משובח ומפואר עדי עד שמו הגדול שזהו בחי' מל' דא"ס¹⁰⁰ כנ"ל¹⁰¹, אבל במהו"ע דא"ס עצמו שהוא מובדל ומרומם לבדו ונק' יחיד כו' שלמעלה מעלה גם מהיות בחי' מקור למקור להיות בחי' חיי העולמים לא שייך לומר ענין העלאת מ"ן כו', שכל העלאות הוא לעורר ע"י מעשה התחתונים בחי' חפץ חסד הראשון ובמהו"ע ממש שלמעלה מזה אין העלאת מ"ן מאתעדל"ת במעשה התחתונים מגיע לשם כלל וכמ"ש אם צדקת מה תתן לו¹⁰² כו', שגם המצות לא יגיעו לשם אע"פ שהן פנימי' רצונו שמפני רוממות העצמ[ו]' ממש אין לקדושת המצות ערך לו כלל וכמ"ש קדושים תהיו כו' ע"י המצות יכול כמוני ת"ל כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם¹⁰³ שע"י המצות שאינם תופסים מקום כלל כו', וזהו חנם בלא מצות לפי שהאור המאיר ממהו"ע נק' מתנת חנם ולא מצד מעשה התחתונים כנ"ל וד"ל.

והנה בכל וא"ש דהוי עלמא בכל עולם ועולם יש עליות וירידות שנק' העלאת מ"ן והמשכת מ"ד מעילה לעילה בלי הפסק [ו]כמו במלאכים דתרגום וקרא זא"ז ומקבלין דין מן דין¹⁰⁴ כו', וכך בכללות ההשתל' כמ"ש ילכו מחיל אל חיל¹⁰⁵ כו' שאין מנוחה כלל לנשמות ומלאכים שבכל עולם שעולים מדי יום ומדי שבת וחדש מגעה"ת לגעה"ע¹⁰⁶ למעלה מעלה בעא"ע¹⁰⁷ עד רום המעלות וחוזר ויורד ונמשך אור חדש מלמעלמ"ט וחוזר ועולה כו' ואין זה נק' מנוחה כלל, וגם ההמשכה היא לפ"ע ההעלאה דוקא [וההעלאה הוא לפ"ע ההמשכה] דהא בהא תליא ויחדיו יהיו תמים ואין זה בלא זה שלימות כ"א בהתאחדותם יחד, דהיינו מאחר שההמשכה אינה באה רק לפ"ע ההעלאה הרי ההעלאת מ"ן גורם ההמשכת מ"ד