רסו, א

ומח' ודבור. וראי' לזה ממ"ש וי"ו ימים עשה ה'¹²⁵ כו' הרי וי"ו יומין עילאין שהן בחי' המדות דאצי' עשה את השמים כו' לפי שהן מקורים למח' ודבור העליוני' דאצי' שבאים לבחי' המעשה ממש ע"כ אמר וי"ו ימים עצמן עשה כמו בחכ' עשית כו' וד"ל.

אך הנה כל בחי' ירידות האלה מרצון העליון לחכמה ומחכ' למדות ומח' ודבור ומעשה הי' בוימ"ב בדרך או"י שהולך ויורד מלמעלה למטה דוקא ולכך נק' וימ"ב דחכ' שירד בעשי' כנ"ל, אבל מ"ש וירא אלקי' את כל אשר עשה היינו לאחר תשלום כל הירידות דחכ' ומדות ומח' ודבור בסוף גמר כל המעשה די' מאמרות ראה את כל אשר עשה בי"מ והנה טוב מאד שזהו בחי' העלא[ה ד]או"ח בליל שבת שהוא העלאות התענוג מכל אשר עשה וברא בחכ' ומדות ומחודו"מ כו'. וזהו בכללות¹²⁶ יום הששי¹²⁷ ויכולו השמים והארץ¹²⁸ כו' לשון תענוג¹²⁹ כמו כלתה נפשי¹³⁰ וכן ויכל אלקים¹³¹ כו', לפי שכל עיקר התענוג דמשפיע הוא בכלות השפע¹³² כאשר גמר כל מלאכתו [ו]שובת ונח [ש]רואה והוטב בעיניו כל אשר עשה כו' שאז יש עלי' לחכ' ומדות כו' במקורא דכולא¹³³ כמ"ש כי בו שבת מכל מלאכתו כו', עד"מ מלאכה הגשמיי' שכאשר שובת ונח יחזור כח התפשטות היד לכח העצמות שביד כך יחזירו אותיות מח' ודבור למקורם במדות וגם המדות יחזרו לשכל וגם השכל ינוח מטרדתו במלאכה זו למקורו. ובכלל ג' מדרגות הן נר"נ נייחא דנפשא הוא השביתה בכח המעשה ונייחא דרוחא במדות ומח' ודבור ונייחא דנשמתא¹³⁴ במוחין דחו"ב כו' כידוע. וזהו כי בו שבת וינפש¹³⁵ בעצמותו ממש, וזהו ע"י בחי' העלאות התענוג מכל אשר עשה שהוא בבחי' או"ח למקורו, וזהו שבת דמעלי שבתא, אבל שבת דיומא¹³⁶ הוא בבחי' ירידה והמשכה חדשה מעצמיות התענוג העליון בחכ' ומדות ומח' ודבור להיות מחדש למע"ב בוימ"ב דחול¹³⁷ שאחר השבת כו' [oldpage_שפט] ּ (שזהו לעשות את השבת¹³⁸ כו' וכמ"ש וקראת לשבת ענג¹³⁹ כו'). וזהו שארז"ל אלמלא שמרו בנ"י¹⁴⁰ ב' שבתות כהלכתן מלמטה למעלה ומלמעלמ"ט כו' כמ"ש במ"א וד"ל.

[ד] וזהו ממצוא חפצך ודבר דבר¹⁴¹ דגם דיבור של חול אסור בשבת, לפי שהדבור הוא בחי' ההתפשטו' למטה בגילוי לחוץ ובשבת בחי' דבור העליון הוא בעלי' רק חיצוני'