שנז, ד
העולמות מאין ליש בצירופי אותיות הרבה כידוע, ע"ז נא' נעשה אדם בצלמינ"ו כדמותינ"ו74 פי' שאין זה אלא כמו בחי' דמות לאותיו' החותם עצמו, והיינו כמשל האותיו' הנחקקי' בשעוה שהן מהות אחר אלא שנעשו בדוגמא בלבד כך כתיב נעשה אד"ם בצלמנו כדמותנו כו', אבל באמת אין להם ערך ויחוס כלל לגבי עצמות האצי'. וכמ"כ מאותיות המאציל בנאצלים כו' נאמר ג"כ נעשה אדם בצלמנו כו' אלא שנק' אדם דאצי' כידוע, אבל בעצמות אור א"ס נא' כי לא אדם הוא75 כו' וכמאמר ולאו מכל אינון מדו"ת כלל76 וד"ל. והנה רמ"ח מ"ע למטה שנק' למעלה רמ"ח אברי' דמלכא הוא אשר באי' ונמשכי' למטה בדרך חקיקה מן גופו של חותם כנ"ל, וזהו ופתחת עליו פתוחי חותם פי' פתוחי היינו חקיקת האותיות שבחותם והוא שיהא נחקקי' האותיות שבחותם למטה בכ"ב אותיות שבתו' וברמ"ח מ"ע בפרט [oldpage_1058] ּ בכדי שע"י פתוחי חות"ם הזה יהי' להם לזכרון רצון תמיד לפני ה' כי ע"י שהחותם נחקק בו בדוגמא ממש עי"ז יזכור להיות לו לרצון תמיד, עד"מ אדם שנגמר בדעתו איזה ענין ונחלט ברצונו וירא שישכח ויעשה היפך רצונו עושה חותם ואות לזכרון רצון שירצה בענין זה תמיד ולא ישתנה, והחותם הוא שיחתום בטבעתו באותיות חקוקים בשעוה וכיוצא ובראותו חותמו בשעוה יזכור להיות לו לרצון ולא ישנה כו', כך חותמו של הקב"ה הי' נחקק בציץ זהב טהור וכמ"ש ופתחת עליו פתוחי חותם והוא מבחי' חותם של התורה כנ"ל בכדי שיהי' לרצון תמיד לפני הוי' במעשה המצות שיעשו ישראל ולא ישכח עליהם, וזהו והי' על מצחו לרצון להם לפני ה' כו' וד"ל.
אך יש להבין מהיכן יש כח לאותיות הללו קדש להוי' שנחקק בציץ לעורר הרצון תמיד כו', ותחלה יש להבין מהו ענין אותיות הללו קדש להוי', ומה שאמרו ז"ל קדש למ"ד הי' כתוב מלמטה והוי' מלמעלה. כי הנה ידוע דהמצות הן רצונותיו ית' והתורה היא חכמתו ורצונו וחכמתו שבתורה ומצות הרי ירדו ונתלבשו למטה מטה בעניני' גשמי' מאד כצמר הציצית וקלף התפילין אך מ"מ הן בחי' רצון העליון אלא שירד הרצון ונתלבש בדרך חקיקה באותיות החותם בשעוה וכיוצא. והנה ידוע דבאתעדל"ת נעשה אתעדל"ע77 כמאמר הידוע דרוח אייתי78 רוח ואמשיך רוח כו', וא"כ כשישראל עושין רצונו של מקום במעשה המצות רוח אייתי רוח כו' לעורר בחי' הרצון העליון למעלה כי כמים הפנים79 וכו' להיות מציץ מן החרכי"ם באהבה ורצון ברשפי אש כנ"ל. אך בזה יש תנאי אחד והוא שיהי' במעשה המצות ענין הכנעה בקבלת עומ"ש ולא בפריקת עול, כי ע"י המצוה מעורר בחי' הרצה"ע שהוא מקור כל המקיפי' העליונים
הערות
- 74. נעשה אדם בצלמינ"ו כדמותינ"ו : בראשית א, כו.
- 75. כי לא אדם הוא : שמו"א טו, כט.
- 76. ולאו מכל אינון מדו"ת כלל : ראה ת"ז בהקדמה (יז, ב).
- 77. דבאתעדל"ת נעשה אתעדל"ע : נסמן לעיל פ' יתרו רנט, ב.
- 78. דרוח אייתי רוח : נסמן לעיל רנא, א.
- 79. כמים הפנים : משלי כז, יט.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.