שמז, ב

(ד) וזהו שהי' שמן למאו"ר ע"י משה דוקא כמ"ש ויקחו אליך שמן זית זך כתית¹²⁴ כו', [כי] הנה התורה נק' אור כמ"ש ותורה אור¹²⁵ ואמנם מקור החכ' שבתו' [הוא ש]נק' מאו"ר שממנו מקור מוצא כל¹²⁶ האור כנ"ל והוא בחי' שמן שנק' שמן למאו"ר דוקא, להיות שהשמן הגשמי ממנו נמצא מקור למציאות האור שע"י נמשך התמדת הדלקה שידלק האור בפתילה ואם אין שמן בנר יקפוץ האור מן הפתילה ומיד כשיכלה השמן יכבה אור [הנר] כידוע, לפי שהשמן עצמו יש בו בכח והעלם להיות ממנו נמשך [oldpage_1026] ּ התפשטות האור אע"פ שאין בשמן אור ממש כי הרי האור שואב לשמן וידליק, ואנו רואים שבהירות האור דנר תלוי בצלילות השמן לפי שהשמן נמשך בפתילה ונשאב באור וזהו כמו כח היולי דאור כו'. וכך הוא בענין כח היולי דחכ' שנק' תעלומות חכ' טרם שבאה מאי"ן ליש שהוא מקור כל התהוות מציאות אור דחכ' שעדיין אין שם בחי' אור דחכ' בגילוי, וגם לא הי' בבחי' נקודה דחכ' שמאין תמצא שזהו הבא מאין ליש בהשגה דבינה ונק' תרדל"מ¹²⁷ [כידוע] במשל מעין הנובע שנמשך ממנו הנהר בהתפשטות, וכמו הברקת אור נקודת השכל שמתפשט אח"כ לאורך ורוחב בהשגה דבינה בהכרח. אבל בחי' השמן שנק' שמן למאור (או שמן משחת קדש¹²⁸ דחכ') הוא למעלה גם מבחי' נקודה דחכ', והוא בכח היולי דכח המשכיל עצמו שבכחו להשכיל כל שכל ועדיין לא נמשך נביעה ומקור לשכל פרטי הנק' נקודה, והוא מה שלא יכול לבא בדיבור לעולם כנ"ל (ונק' שכל מופלא¹²⁹ לגמרי או שכל הנעלם מכ"ר, שהרעיון הוא ההשגה ויש [ד]חכ' שבאה מאין ליש בהשגה זהו שבא ג"כ לדיבור, אבל עצם כח המשכיל שאינו בא לכלל משפיע שכל גם בבחי' נקודה הרי זה בא¹³⁰ בבחי' אי"ן ממש וע"ז א' והחכ' מאין ממש תמצא בבחי' נקודה כו').

וזהו ענין [ה]שמן ש[הוא] צף ע"ג היין¹³¹ ואין לו חיבור כלל עם היין גם לענין [טומאה גם¹³² ב]נגיעה כידוע, והענין הוא כי שרש השמן והיין למעלה הוא בבחי' חו"ב¹³² כידוע והיין הוא מבחי' בינה שבא מהעלם לגילוי בהשגה גם בפנימי' דבינה כמו נכנס יין יצא סוד¹³³ דיי"ן גימ' סו"ד¹³⁴ והוא בחי' סוד והעלם דנקודה דחכ' שמאין תמצא שבא להתפשטו' לגילוי בהשגה כנ"ל. אבל יש סוד סתום לגמרי והוא בחי' תעלומות דחכ' שנק' שמן שנשאר בהעלמו ולא יוכל לבא מאין ליש כלל בבינה, וזהו