רסה, ד

וינחם ה' כו'. ומ"ש כי לא אדם הוא כו' להנחם בהשתנות מדין לחסד או מחסד לדין זהו שאין השינוי כמו במדות דאדם שמצד השכל שמטה כלפי חסד או ישונה להטות לדין¹¹⁸ כי מדות דא"ס אין מתלבשים בחכמה דאדם שבא בצמצום דאור וכלי דלאו מכא"מ כלל, פי' דקדק לומר אינון מדות דאדם אבל למעלה מבחי' אדם במדות העצמיי' ג"כ יהופך מדין לחסד כמו יהי רצון כו' אלא שאין השינוי מצד החכ' אלא מצד העצמו' משום דמדותיו כלולים בו ממש ואיהו וחיוהי חד ע"כ מתהפכים מדבר להיפוכו בשינוי הרצון שבעצמות ממש דוקא ועכ"ז אין זה שינוי בעצמות כלל לפי שכלולים בו בתכלית כו' וד"ל.

[ג¹¹⁹ ] והנה כתיב וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד¹²⁰, להיות מבואר למעלה בענין וימ"ב שמוחין דחו"ב דאצי' ירדו ונתלבשו במדות דאצי' שנק' וי"ו יומין עילאין כידוע והמדות מתלבשים ויורדי' במח' ודבור כנ"ל, וזהו ירידה אחר ירידה עד"מ אדם שרוצה לעסוק במלאכת הבנין הרי יהי' שכלו מצומצם ומלובש במדות שבלב, כי עצם כח שכלו הוא למעלה משכל זה שמצמצם במלאכת הבנין ונמצא זהו ירידה גדולה מעצמו' כח שכלו להשכיל במלאכה זו ולהתבונן בו. וכ"ש ירידה שני' שמצמצם השכל הזה במדות שבלב באהבה וחשק למלאכה זו שזהו ירידה גדולה יותר, וכ"ש ירידה ג' ממדות שבלב לחשוב במח' [oldpage_778] ּ לעשות וממח' לדבור ומדבור למעשה בפו"מ שכל אלה ירידות רבות ממדריגה למדריגה עד שבאה למעשה בפו"מ. וכמו מלאכת הכתיבה גם שכותב דבר חכמה הרי שכל זה בא במח' ומהמח' לבחי' פעולה דיד גם בהבדלת כח ותנועה שביד שנבדל מעצם כח היד לכתוב או לצייר דבר מה כו'. וכך הוא במע"ב שנק' מעשה כמ"ש אף ידי יסדה ארץ¹²¹ כו' שמלובש במעשה מבחי'¹²² מח' ודבור העליון ובמח' ודבור מלובש המדות ובמדות מלובש החכ' שירדה מעצמות החכמה כו'. ונמצא שכמו שפעולה הפרטי' ירד[ה] מעצמות כחה כך כל בחי' מח' ודבור שהן המדות והשכל ירדה מעצמות החכ' ורצון במח' ודבור כו', וכל ירידות אלה הוא רק בשביל סוף מעשה לבד דנעוץ תחב"ס¹²³ כנ"ל¹²⁴ וד"ל. וזהו וירא אלקי' את כל אשר עשה דהיינו בכל אשר עשה בי' מאמרות בוימ"ב שהכל נק' עשי' סוף מעשה כי גם הי' מאמרות שאינו רק בחי' דבור ומלובש בהם המח' ומדות והשכל בירידות המדרגות כנ"ל עכ"ז הכל בחי' עשי' הוא כמ"ש כולם בחכ' עשית דגם החכ' מקור הראשון נק' עשי' כמו שכל שבעשי' שגם הוא נק' בשם עשי' וכ"ש המדות