שפה, ג

ה[ו]א מבחי' פנימיות דא"ק מפנימיות מוח בינה דא"ק כו' וד"ל. וזה הטעם יובן למה תהי' א"ח עט"ב לאחר שיתברר שם ב"ן⁸¹, כי הגם לאחר שנפל בשבירה המ"ה⁸² הוא המברר כנ"ל, אבל לאחר שנתברר הוגבהה לשרשו בפנימי' א"ק כנ"ל וכמשל המאכל שלאחר שנתברר ונתעלה למוח הוא מחזק את המוח כו' וד"ל⁸⁰.

ועתה יובן המאמר הנ"ל אבנא למשקל [בי'] דא יו"ד, פי' עד"מ האבן אשר למשקל הרי האבן בעצמו אינו כלום כי הסחורה היא העיקר וכוונתו אינו אלא לידע משקל הסחורה כמה היא וע"י האבן ששוקל כנגדה הוא יודע משקל הסחורה, מפני שמשקל האבן ידוע, וכשיהי' משקל הסחורה כמשקל האבן ה"ז טוב ואם יפחות משקלה יגרע ערכה כו', וא"כ אין האבן אלא לתועלת היד[י]ע[ה] שיתברר ע"י משקל הסחורה אם לפחות או לגרוע כו'. וכמו"כ עד"מ הנה החכמה נק' יו"ד⁸³ כידוע, וכשהבירור דמ"ד הנ"ל ע"י החכמה⁸⁴ דשם ע"ב שבמצחא כנ"ל שהוא אז⁸⁵ כמשל האבן השוקל הסחורה כו' כן המ"ד הוא שוקל ומברר המ"נ להפריד בו הבירור מן הפסולת ואז⁸⁶ ידע ערכו ולא יהי' ב[ה] ערבובי' טו"ר שלא ידע ערכ[ה] כנ"ל, וא"כ המ"נ הוא העיקר שממנו נולד הולד כנ"ל שהוא מפנימי' [ד]א"ק יותר כו' שעליו [הכוונה] לידע ערך הטוב שבו כו', אך מפני חסרון ידיעה בא משקל המ"ד לשוקלו ולהכריע בו את הטוב שיעלה למעלה והרע יפול [למטה הימנו] כי זה עיקר הבירור להעלות הטוב ולהפיל את הרע למטה, וכנז' בע"ח בכל הבירורים כמו בירורים דע"י⁸⁷ מה שלא יוכל להתברר ולעלות [בע"י יפול למטה הימנו דהיינו שיוברר עוד הפעם ע"י א"א ויעלה הטוב לא"א, ומה שלא יוכל להתברר ולעלות] לא"א יפול למטה הימנו באו"א, דהיינו שיתברר ע"י או"א ויעלה בהם ועד"ז עד סוף כל [הבירורים ו]המדרגות דהיינו מהפסולת האחרון שא"א להתברר הטוב ממנו גם בעולם היצי' יפול למטה [oldpage_1146] ּ להתברר בחכ' דעשי', ומה שגם בחכמה דעשי' לא יתברר הוא הפסולת הגס מכולם שאין לו בירור לעולם והן הגבורות⁸⁸ קשות דז' מדורי גיהנם⁸⁹ כו', וזהו שנק' בשם אבנא למשקל מפני שאין הנולד ממהות המ"ד אלא ממהות המ"נ שהוא העיקר והמ"ד אינו בא⁹⁰ אלא להכריע את הטוב שבמ"נ שיעלה מעלה כו' וד"ל. ועכ"ז הרי עיקר כח המעמיד [הוא רק] בטפת דכורא כי נק' היולי כו' וכנ"ל במשל שאור שבעיסה כו', וכמו משקל האבן שכל המשקל שימצא בסחורה ימצא באבן וזהו תכלית העילוי⁹¹ כשמשקלה שוה אליו והרי האבן מכריע ומעמיד