שסב, א

באד"ר ואד"ז דמצחא דז"א מתערי' כ"ד בתי דינין כו' ובשעתא דאתגליא מצחא דע"ק בהאי מצחא כו' אקרי עת רצון וכל דינין דבז"א אשתככו כו' וכל רעותא דז"א לקבלא האי רעותא כו' שהוא גילוי האור מבחי' רעוא דכל רעוין שמאיר במצחא דע"ק דוקא. כי הנה בחי' מצח אהרן הוא בחי' מצחא דז"א שהוא בחי' ההסכם שנשאר אחר ההתבוננו' שבהעלם המוחין דז"א נתעוררו הדינין יותר כנ"ל הטעם, אמנם אמר דבהארת בחי' מצחא דע"ק בהאי מצחא אשתככו' כו', לפי שבחי' ההסכם מרצון הפשוט אע"פ שאינו אלא הסכם בעלמא אבל הוא בחי' גילוי רעוא דכל רעוין מבחי' מקור כל הרצונות מקורא דכולא, ובמקורא דכולא אע"פ שמצחא זה דע"ק הוא בהתעלמות החכ' הנק' ח"ס מ"מ אורו גדול מאד להיותו בא מבחי' מקור כל הרצונות כו'⁴⁷. ומה גם שיש בו יתרון מעלה מצד שהוא פנוי מן השערות והוא מאיר ובא בבחי' גילוי אור יותר מבמוחין דא"א כנ"ל⁴⁸ וע"כ גם בירידת אור זה ממצחא דע"ק באסתכלותא שמסתכל גם במצחא דז"א שמלא דינין כל הדינין נמתקין ואשתככו, כי מאיר שם בבחי' גילוי כמו שהוא כענין הנראה בחוש בצהבת [oldpage_תקלה] ּ הפנים כשמאירי', כענין צהבו פניו של רבי⁴⁹ וכיוצא שאור זה מאיר כמו שהוא מבלתי התעלמות בלבושי', משא"כ בהמשכת י"ג ת"ד דא"א לז"א בזק"ן אהרן הגם שהם ממתיקי' הדינין ג"כ באד"ר ואדר"ז מ"מ אין ההמתקה כ"כ כמו בהארת ואסתכלותא דמצחא דע"ק במצחא דז"א, וכמבואר בע"ח דש"ע נהורין מאירים מאסתכלותא זאת וק"נ נהורין⁵⁰ מקבלים או"א וכמ"ש כי יקרא ק"ן צפו"ר⁵¹ כו' וכללותם הוא תר"ך עמודי אור⁵² כו', אבל עיקר האור מבחי' המצח בא בפנים⁵³ ובפנים מתחלק לתרין תפוחין כו'. ולזה הטעם הי' כל עיקר ענין הציץ שהוא הארת ואסתכלו' מצחא דע"ק במצח אהרן מבלתי התעלמות בלבושים וצמצומי' ולכך הי' על מצח אהרן תמיד לרצון, פי' להאיר שם מרעוא דכל רעוין שהוא מאיר בציץ, כי פי' ציץ מלשון יציץ נזרו⁵⁴ וכן מציץ מן החרכים⁵⁵ כמבואר שם והוא בחי' גילוי אור רצון הפשוט שבמצחא דע"ק. ובכל זה מובן לשונות המאמרי' הנ"ל באד"ר ואדר"ז כו' וד"ל. ומ"ש והי' על מצחו תמיד לרצון לפני הוי' ומבואר שם לפני הוי' דאצי' כו', הענין מבואר ע"פ הנ"ל דהנה שם הוי' שבעצמות המאציל הוא בחי' המוחין דא"א יו"ד בח"ס וה"א בבינה דא"א, ומה שנאצלו האורות באצי' ג"כ ע"י שמות דהוי' יו"ד באור אבא כו' הוא בחי' הוי' דאצי' ואין ערוך כלל ביניהם מפני שנמשכו האורות מא"א בבחי' השערות וצמצום כנ"ל, ע"כ אמר בי"ג מדה"ר ויקרא הוי' הוי' ב"פ ופסיק טעמא בינייהו⁵⁶ לפי שאין ערוך כלל ביניהם אך שנק' אור ונמשך מן ההעלם לגילוי ע"י צמצום וזהו ויקרא ה' ה' כו' כמבואר שם