רפ, ג

ירגיז אדם65 יצ"ט על יצה"ר כו' שענין הרוגז על יצה"ר הוא כשמשיג בדעתו ומרגיש גדולת הבורא ית' וערך ביטול הנפעלי' קמי' עתה יהי' ברוגז גדול על יצה"ר מדוע הסתיר ממנו והחשיך עליו האור אלקי כו' וכמ"ש בלק"א66 [ע"ש], ואח"כ יעורר ר"ר על נפשו בהרגשתו בדעתו גודל עוצם ריחוקו מאור פני מלך ע"כ תגדל הרחמנות עליו מאד, ואח"כ יתעורר מזה באהבה אליו ית'. נמצא כל המדות אלו חג"ת נסתעפים מבחי' דעת דוקא כנ"ל שזולת הדעת והרגשה במקור החיים בבחי' הרגשה ממש לא יתמרמר לבבו על ההיפוך כלל ולא הי' ברוגז כלל על יצה"ר כי אינו מכאיבו67 ומה עשה לו היצה"ר, וגם לא הי' מעורר ר"ר כלל על נפשו שאינו מרגיש הרחמנות כלל שלא יחסר לו מאומה אף שמשכיל בשכלו גדולת ה' ית' כנ"ל. נמצא עיקר המהפך את המדות הוא הדעת דוקא שהוא פנימיות המדות הכולל ג' מדות אלו חג"ת כנ"ל. וז"ש ונתתי עשב בשדך לבהמתך שמשה רועה ומשפיע בחי' דעת הכולל ג' קוין חג"ת בבחי' שדה העליונה בשביל בהמתך המה זרע בהמה הנשמות דבי"ע שינקו משם ויקבלו חיותם שיוכלו לברר ולהפוך המדות כנ"ל שהכל נשפע מבחי' משה דעת עליון דאצי' כנ"ל וד"ל.

[ח68 ] וז"ש שש שנים יעבוד וגו' כמשנ"ת בתו[רה] ע"פ ואברהם זקן69 בא בימים באינון יומין כו' [oldpage_830] ּ הם הלבושים דתומ"צ אך הם נתלבשו בענינים גשמיים לכך צריך לזכך את הלבושים דתומ"צ ולכבס אותם במים עליונים כמ"ש כעדר הרחלים70 שעלו מן הרחצה כו' רוחצות בחלב71 וגו' דהיינו בחי' ליבון הלכתא שמלבן את התומ"צ בלובן העליון כו' וכ"ז עושה מרע"ה רע"מ שרוחץ הרחלים במים עליונים וגם נותן מרעה טוב הוא עשב העליון כמ"ש ונתתי עשב בשדך וגו'.

ביאור הענין הוא, דהנה כתיב והיתה נפש אדוני72 צרורה בצרור החיים את ה' אלקיך כו' שכל ניצוץ אלק[ות מ]ישראל מוכרח להתעלות ולצרור בצרור החיים להשיג נועם ה' ית' בג"ע ולהתענג על ה' ולהשיג זיו השכינה ב"ה שהוא נועם ה' אשר הוא קדמון ונצחי אין לו תחלה ואין לו תכלה73 כו', שלא יוכל הנברא להסתכל ולהשיג נועם ה' ית' מרוב האור הנשפע מן הבורא ית' אשר אין ערוך ביניהם כלל, ע"ז מוכרח הזיו להתלבש בלבוש וכלי שהלבוש מלביש את האור ומסתיר[ו] וע"י אותו הלבוש יוכל להשיגו ולהתענג ממנו והיינו שהלבוש נעשה מבחי' תומ"צ שקיים בעוה"ז, שהתומ"צ הם חכמתו ורצונו ית' שנמשכו מבחי' אחוריים של החכמה ורצה"ע שהוא בחי' תחתונה של המאציל ב"ה שירדו למטה בסתר המדרגות להתלבש בענינים גשמיים של עוה"ז, ולזאת הם הלבושים המסתירים ומלבישים את זיו השכינה ב"ה שיוכלו הנבראי' להשיגו דרך

הערות

  1. 65. לעולם ירגיז אדם : ראה לעיל פ' בשלח רכו, ב. וש"נ.
  2. 66. בלק"א : פכ"ט.
  3. 67. מכאיבו : אהו: מרגיש מכאובו.
  4. 68. ח : ב: לא נסמן. דו: פ"ה(!).
  5. 69. ואברהם זקן : נסמן לקמן רפה, ב.
  6. 70. כעדר הרחלים : שה"ש ו, ו.
  7. 71. רוחצות בחלב : שם ה, יב.
  8. 72. והיתה נפש אדוני : ראה גם לקמן רפה, ב. וש"נ.
  9. 73. אין לו תחלה ואין לו תכלה : ראה חובת הלבבות שער היחוד פ"ה. המשך תרס"ו ע' כ.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.