שס, ב

בחי' שם הוי' הא' שבכתר עצמו, והוא להמשיך רעוא דכל רעוין שהוא בבחי' עצמות המאציל אשר אין העלאת מ"ן מגיע לשם כמ"ש אם צדקת כו' כי קמי' כחשיכה כאורה⁶⁸ כו' להיותו למעלה מעלה מכל עיקר ההשתל' דאצי' כנ"ל, וע"כ הי' כתוב הוי' מלמעלה להיותו למעלה הרבה מקדש למ"ד שלמטה שנמשך ע"י המצות כו' וד"ל. ומה שהי' מונח על המצח תמיד דוקא כמ"ש והי' על מצחו תמיד כו' הענין הוא לפי שרצון הנגלה יש לו הפסק לפרקים שאינו מאיר כ"כ, אבל ההארה מבחי' רעוא דכל רעוין להיות שהוא רצון פשוט בתכלית הפשיטות בבחי' א"ס לכך אין לו הפסק ותמיד הוא מאיר להיות למקור לרצון באצי', וזהו והי' על מצחו תמיד לרצון לפני הוי' כו' ובלעדו אין קיום לרצון לכך בהכרח הי' שיונח בתמידות כו' וד"ל. ומה שמשה הי' העושה לפי שהי' מבחי' הדעת שבו שוכן בחי' עתיקא⁶⁹ שהוא התענוג לרצון וע"כ ביכולתו להמשיך מרעוא דכל רעוין דהיינו להיות תענוג לרצון ויהי' עי"ז רצון לרצון כו'. ואמנם במצח אהרן מפני שאין בו אלא חיצוניות הסכם הרצון, הרצון שם הוא בחי' הכלי יותר לשכון בו הרצון שלמעלה מן הטעם והתענוג והוא רצון הפשוט כו', לכך הי' צריך ב' התנאים, א' שיעשנו משה, והב' שיונח על מצח אהרן וכמ"ש והי' על מצח אהרן⁷⁰ ולא על מצח משה כי משה הי' מבחי' הדעת דהיינו מלגי"ו⁷¹ בבחי' הדעת שהוא פנימיות הרצון וא"צ לציץ, אבל במצח אהרן שם צריך לציץ שיאיר בו מקור הרצון בתמידות וזה הי' לעומת קליפ' דעמלק מצח אשה זונה⁷² כו' וכנ"ל וד"ל.

ונשא אהרן את עון הקדשים⁷³ כו', הנה מבואר למעלה בענין ב' שמות דהוי' שבי"ג מכילין דרחמי דהארת שם הוי' הב' להיות אל רחום וחנו"ן כו' הוא נמשך מאור שם הוי' הא' כו' וא"כ מובן שהוי' הא' די"ג מדה"ר הוא למעלה מעלה מהמשכת י"ג מדה"ר עדיין כו'. ושרש הענין כנ"ל דיש ב' מדריגות בבחי' תיקוני גלגלתא א' בתיקוני הראש עצמו והוא בדרך כלל בבחי' כתר שבכתר וחכמה שבכתר כו', אבל המדרגה הב' הם תיקונים הנמשכים מחכמה שבכתר למטה והשרשים הראשונים הן ב' פאות דימין ושמאל ושיבולת הזקן וכל תקוני הדיקנא הן יותר פרטי' ונק' מזלות דא"א כמו דאור אבא יונק ממזל השמיני⁷⁴ ונוצר וכו', והן י"ג מדה"ר אל רחום וחנון כו' עד מזל הי"ג ונקה, וכללותם אינו אלא שם הוי' הא', והוא שם הוי' שלפני התחלת המשכתן מחכמה שבכתר ואח"כ יורדי' בדרך פרט וכו', והמה תלוים במעשה התחתונים אם העלאת מ"ן של מעשה התחתונים עולה כהוגן מעוררי' האר"ת פני"ם מי"ג מכילין