של, ד

לפי שעמך בטל וטפל גם מקור כל החיים שהוא מקור כל התענוגי' העליונים שבע"ס דאצי' ולמעלה עד מל' דא"ס שבקו"ח כו' וד"ל.

והנה הגם שאפי' בבע"ח יהי' הכרה טבעי' באלקות בתמידו' בכל הברואים לע"ל כמו ושמך נורא על כל כו' בהכרה בחיו' הנפש ויותר מזה, מ"מ בחי' ראי' עין השכל בנקודת הלב בכאו"א עכשיו בעונג עצמי בתפלה דשבת וגם כמו דחול בעומק חכ' שבלב כנ"ל יותר עליון הרבה מצד שמלובש בזה בהעלם מעין בחי' ראי' פנימי' ועצמי' [oldpage_970] ּ דנש"י בעצמות א"ס ממש כמו בשבת גם עכשיו מאיר קצת מעין זה דלע"ל וכנ"ל בכ"ו כל"ח כו' וכמו בג' סעודות דשבת שאו' דא היא כו' ואין הגשמי' דמאכל שבת מגשם כ"כ וכמ"ש ולא פרש שבתכם⁴⁸⁸ וכמו המאכל דמן שהי' ממוצא פי הוי' ממש כמו שיהי' לע"ל לאחר הבירורים דרפ"ח כו' שא' והגש"ם⁴⁸⁹ חלף והלך לו כנ"ל וד"ל. וכמו"כ יש מעין ראי' ותענוג העצמי דלע"ל בנש"י גם עתה בכל יום במעשה המצות שיש יחוד עליון דקוב"ה ושכינתי' שהוא הוי' ואלקי' ד"ע וד"ת כידוע רק שהוא בלבושים והעלמו' דמעשה המצות, ואמנם יש בזה בהעלם מעין דלע"ל ממש שלא יכנף עוד כו' שהוא יח"ע דהוי' ואלקי' לע"ל שיוציא חמה כו' למהוי אחד באחד למטה כמו למעלה ממש כנ"ל. ולכך צריך ג"כ עכשיו לשמוח ולהתענג על ה' באה"ר בתענוגי' באו"י ואו"ח ברו"ש כנ"ל בשמחה של מצוה דוקא, וכמ"ש למעלה בענין עבדו את הוי' בשמח"ה דקאי בעבודה דמצו' שביום דשמחה בצפרא כו' ויש בזה רו"ש ג"כ אך שמתכללי' כא' ממש, והוא במ"ש עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה במקום גילה עצמה בשמחה של מצוה תהא רעדה ופחד אלקי' בפנים או שמחה בפנים ורעדה בחוץ כנ"ל. וכמו שיהי' לע"ל דכתי' ויספו ענוים שהן צ"ג בתו"מ דעכשיו בהוי' שמחה העצמי' בתענוג הפשוט דעוה"ב כנ"ל, ואביונ"י אדם שהן בע"ת בקדוש כו' שהוא מהיפוך חושך לאור שצ"ג נעשה בע"ת שמזה יפול היראה ופחד מקרוב ממל' דא"ס עצמו כמו תפול עליהם⁴⁹⁰ כו' דקאי לע"ל שנמצא ה"ז כלול מב' הפכי' ממש דרו"ש כא', שזה יהי' לע"ל שא' שם נשמחה בו בשמחה ותענוג עצמי בראי' הפנימי' הנ"ל לחזות בנועם ה' ובתוכו יש רעדה ופחד הוי' שבראי' מקרוב ממש כמ"ש כולם ידעו אותי ממש מקטנם⁴⁹¹ כו'. ולא כמ"ת שגם שכל העם רואים כו' רואים את הנשמע⁴⁹² כו', אבל אין זה רק באוא"ס שבח"ע בקול ודבור דד"ת בהעלם ולבוש וכמ"ש קול דברים אתם כו' ותמונה כו' זולתי קול⁴⁹³, וכך גם עכשיו קול התורה שנתפס בהן כמו בהיכל ק"ק ממש ועכ"ז זהו בלבוש