שיט, ד

לעתים וזמנים וחוזר ועולה ברוחניות וגשמיות וחוזר ויורד כו', וכן בביטושים בבנים וגופו אחר מכה רפואה. ולזאת לא יאמר אדם נואש בנפשו כו' ח"ו בנפילתו לפרקים וזמנים רבים בין ברוחניות באור תורה ועבודה שבלב ותשו' כו', בין בגשמיות בבני חיי ומזוני או קטרוגים קשים ורעים למעלה ולמטה וכו' שבודאי לא יעמוד כן אלא אחר ירידה עלי' כנ"ל. וגם בעת שיעלה האדם במעלו' הרוממות ברוחניות וכ"ש בגשמיות לא ישמח ויגבה לבו ביותר ולא ידמה בנפשו שיצליח כן כל ימיו כי ודאי אחרי עלי' ירידה כו' מטעם הנ"ל רק על ה' לבדו יבטח ויבקש על נפשו לבלתי ידח ממנו נדח⁴³ לגמרי ח"ו וה' הטוב בעיניו יעשה⁴⁴ עמו כו' וד"ל.

והנה מבואר למעלה בשרש ענין מדת יום ולילה למעלה במקור כל החיים דעולמות עליונים ותחתונים בא מחמת שאור האלקי נמשך בבחי' רו"ש דוקא דהיינו בבחי' הסתלקות והתפשטות דוקא. והטעם הוא לפי ששפע זאת נמשכת מבחי' הגבור' שעולה ויורד (כמו הדם הוא הנפש⁴⁵ באדם שמחי' לגוף שמחמת שהוא בבחי' גבור' דאו"ח עולה רוח החיים שבלב וחוזר ויורד שהוא הדפק שבלב), דאם הי' האור ושפע זאת בבחי' החסדים שיורד ונמשך כמים מגבוה לנמוך לא הי' בבחי' או"ח כלל, אבל להיותו בבחי' גבורות כאש העולה לכך עולה ויורד כאור הנר שז"ש והחיות רו"ש בכלל. ובפרט שמפני שבפועל הנברא יש מעין דבר המשפיע, שכל נפעל דומה לפועל⁴⁶ מאחר שכחו נמשך בו ע"כ גם החיות ושרפי' וכה"ג הן בבחי' רו"ש תמיד מפני שכח זה האלקי בא בנבראים בבחי' רו"ש בעצמו כו' וכמו שמדמים בדרז"ל לנשמה שממלא הגוף⁴⁷ כו' ונקרא נשמת כל חי⁴⁸ בכלל (ואם האור וחיות האלקי נמשך מבחי' צירופי אותיות הדיבור העליון כמו ביו"ד מאמרות יהי אור יהי רקיע⁴⁹ ומחדש בכל יום מע"ב למעלה ולמטה כו' גם באותיות הדבור יש בחי' עלי' וירידה בבחי' רו"ש, כמו שנראה בחוש בהבל הדבור היוצא מן הפה שיסתלק ויתפשט כמו שהבל זה עצמו הוא ברו"ש בלב והוא הרו"ח שכלול מאש ומים בדיבור⁵⁰ (ונק' רוח ממללא⁵¹ כו' כידוע). וכך למעלה כמו בדבר ה' שמים נעשו⁵² וברוח פיו כו' הרי מרוח פיו ית' נתהוו מאין ליש שמחמת זה הרי זה בבחי' רו"ש גם בנבראים שבהן א' והחיות רו"ש כנ"ל וד"ל (והוא מ"ש בזהר ע"פ מצמיח חציר לבהמה⁵³ שהוא שם ב"ן⁵⁴ דמל' דשתית לון בגמיעא חדא שזהו מה שהמלאכים הנבראים מרוח פיו כו' חוזרים ונכללים ברוח פיו דמל' בביטול המציאות וזהו ושתית לון כו').