רצד, ב

כלה⁷⁴ כידוע אז והפדה לפדות בשק"ל כופר נפשה להוי', פי' שלהיות גסות נוגה דבריאה דקה מאד יועיל להנפש אלקי' הפדיון שתתן דבר אחר תחתי' אפי' דבר הנמוך שבה ואז נחשב כאילו היא עצמה עלתה מגשמיותה כו'. והוא ענין כל מה שהסוס רץ ומיצל⁷⁵ יהי' קדש לה' והוא תא הרצים⁷⁶ כמ"ש במ"א, והיינו אותיות הנפש אלקי' והתגלותה כל היום במחדו"מ בתו' שיתעסק בקרירות והוא בחי' הקטנות שבה כידוע, כאשר יהיו האותיות שבה שמורי' מרע ועושי' טוב אז ביכולתם להוסיף תוס' קדושה למחר בתפלה בבחי' ראי' שבה עד שלא יחשיך לה נוגה שלה הרגשת היש וכו'. והיינו פדיית אמה מנוגה שלה ע"י הפדיון שלה⁷⁷ שנתנה אותיות שלה להוי', וזהו⁷⁸ ע"י שהסוס רץ בקרירות ביום שעבר יהי' קדש להוי' דהיינו [oldpage_148] ּ בחי' [ראי'] שבלב יהי' מופשט מנוגה שבה וכנ"ל וד"ל, וזהו ענין שהקטנות מועילי' לגדלות וד"ל.

והנותן פדיון האותיות שבה הוא אדוני' כמ"ש והפדה⁷⁹ אם לא יעדה, וענינו מובן למשכיל שהוא הארת בחי' המקיף שבנפש בעת הקטנות כל היום שלא יטנפו ברע ויעשו טוב, שההמשכה אשר מאליו וממילא כל היום הוא שמור במדו"מ מרע⁸⁰ ועושה טוב הוא רק מצד הארת המקיף שבפנימי' כח מ"ה שבנפש שהיא אדון אל בינה ליבא, וזהו והפדה הוא גורם סיבת הנתינה שלה בפדיון דאותיות וד"ל. וזהו לא תצא האמה מגשמיות נוגה שלה כצאת העבדים המה מדות דאלק[ות] מנוגה שלהם שאין יציאתם אלא ע"י התעוררות בחי' ר"ר עליהם ע"י בכיי' ומואס בחייו, שבינה ליבא עושה מהם מטעמי' עי"ז, כי המה בבכי יבואו ע"י הארה⁸¹ כנ"ל להפיכת המדות⁸² להיות כי הנוגה שלהם גסה מאד בתשוקת וחמדת עוה"ז כו'⁸³. לכן אין פדיון האותיות מועיל לעבד העברי האסור וקשור בהם להוציאו מנרתקם כו' כ"א ע"י הבע"ת⁸⁴ האמיתי⁸⁵, אנן בעינן למהוי קדם מלכא⁸⁶, והוא בחי' אל דמי לך⁸⁷ שהוא ביטול היש כידוע ע"י בינה ליבא דוקא אז מעוררי' רחמים⁸⁸ המרובי', הוא התפשטות הארה לבד מן הרצון שבנפש המדיח ומעביר גסות הנוגה דמדות מים הרעים דתשוקת עוה"ז נמתקים במים היפים דנהרי אפרסמונא דכיא⁸⁹ הוא המשכת הארת הרצון שהוא נמשך ברוחב בנהר כמ"ש במ"א כו' וד"ל. אבל בינה ליבא ביציאתה מנרתק נוגה שלה לא תצא ע"י בכיי' כ"א ע"י פדיי' או יעוד כנ"ל⁹⁰.