רפה, ב

שמשה הוא המשפיע וממשיך לכ"א מבחי' ד"ע כנ"ל הטעם. ולזה א' כי תקנה לשון יחיד שקנין זה הוא ע"י משה דוקא, וזהו בב' אופנים א' מצד הנשה"א⁶⁴ שכבר היתה בעה"נ כנ"ל וא"צ רק להביא' משם מן ההעלם לגילוי, והב' מצד הגוף שמסתיר על הנשמ' [ו]נק' בהמה שבאדם [הנה] גם בזה נמשך הדעת דאדם, להיות מזרע בהמה זרע אדם ע"י המשכת מזון העשב כנ"ל שהוא ג"כ ע"י משה כמ"ש ונתתי עש"ב בשד"ך לבהמת"ך⁶⁵ כו', וקנין זה הוא שמביא מעולם הפירוד לעולם היחוד. וזהו פי' הפשוט דכי תקנ"ה ע"ע דישראל [נק'] עבדים⁶⁶ מצד הגוף ונק' בנים מצד הנשמה ששרשה בעה"נ מטעם הנ"ל דעלו במח' כו' וזהו פי' ע"ע, וכי תקנה קאי על שניהם רק שהנשמה נקנית מן ההעלם דאוא"ס בעצמו מלמעלמ"ט ומה שנק' עבד מצד הגוף [נ]קנה מלמטלמ"ע [oldpage_856] ּ והכל א' דמה שיש כח ועוז לבהמה להיות באדם זהו בא רק מצד שרש הנשמה בעה"נ ששם אדם ובהמה שוין. וזהו שאנו רואים שיש כח גדול בנשמה יותר מן המלאך שהנשמה יכול[ה] לירד בגוף גשמי ולהפוך חשך לאור משא"כ המלאך כידוע בענין הנפילים [היו⁶⁶ כו'] מפני שהמלאך בחי' בריאה יש מאין בדבור שאין בכחו רק לפ"ע הצמצום במדה כו', אבל הנשמה גם בירידתה בחשך החומרי אין בה שינוי מכמו שהיתה במקורה להיותה באה רק⁶⁷ בבחי' קנין מרשות לרשות לבד כו' וד"ל. ונמצא יש כאן ב' טעמים לענין דכי תקנה ע"ע כו', [ה]א' מצד נש"י ששרשם למעלה [מ]עבה"נ [ששם שוין קטן וגדול אדם ובהמה כו'. והב' מצד משה עצמו שהוא נמשך מן המ"ע דהיינו ג"כ מבחי' התהו שקדם הרבה לעולם התיקון⁶⁸ והוא בחי' העיגולי' הנ"ל] ששם שוין קטן וגדול כו'. וב' הטעמים כא' טובים והכל א' דמשום ב' הטעמים [הללו] א' למשה דוקא אשר תשים אתה לפניהם מבחי' הדעת עד הקטן שבהם וזהו כי תקנה ע"ע אתה הקונ"ה, ולכך לא א[מר] כי יקנ"ו לשון רבים משום דארישא קאי אאשר תשים ולא אלפניהם [דסמיך לי'] כנ"ל וד"ל.

שש שנים יעבוד, פי' שש שנים היינו שיתא א"ש דהוי עלמא⁶⁹ כו', וביאור הענין הנה כתיב ואברהם זקן בא בימים⁷⁰ ופי' בזהר באינון יומין עילאין שהן בחי' הלבושי' כו' ע"ש. ולהבין הטעם שהימים נק' לבושי', הנה כתיב והיתה נפש אדוני⁷¹ צרורה בצרור החיים, פי' צרור היינו כמו עד"מ הצרור שצוררים הכסף בכיס של עור לשמירה כו', כך כל נשמה אלקי' יש לה לבוש זך