רפ, ב

העליונה הוא בחי' חקל תפוחין קדישין⁴⁹ בחי' מל' דאצי' שנק' שדה כנודע שמשה משפיע בהשדה העליונה בחי' עשב לבהמתך המה הנשמות דבי"ע שינקו מן העשב ההוא ויקבלו חיותם כו'. והיינו שעשב הוא בחי' ש[ם] ע"ב ושי"ן⁵⁰ באמצע התיבה כו', פי' ש[ם] ע"ב הוא מדת החסד⁵¹ עליון שנק' בחי' מים שיורדי' מגבוה לנמוך⁵² שנשפעו מלמעלה מבחי' משה ד"ע דאצי' למטה לבהמתך הם הנשמות דבי"ע כנ"ל, אך השי"ן שבאמצע התיבה בא להורות שבהדעת הנשפע מבחי' משה כלולים ג' קוין עליונים דאצי' המה ג' אבות שהם חג"ת⁵³ דאצי' כצורת השי"ן שהוא בג' קוין כנ"ל, והיינו שהדעת הוא פנימי' [המדות] שכולל ג' קוין חג"ת ביחד והוא עיקר המקיים של המדות⁵⁴ והוא עיקר המברר אותן לאהפכא מחשוכא לנהורא כנ"ל, כנראה בעליל בנפש האדם המעורב טו"ר יחד שמתאוה בטבעו לכל חפצי עוה"ז [oldpage_תיד] ּ [כל] התאוות רעות והגאוה ודומיהן כל המדות מגונות הרעות כו' וגם נמצא בו בחי' הטוב הוא האהבה והתשוקה לה' ית' כנ"ל, אך הטו"ר מעורבים יחד בתכלית התערובות ולזאת הדעת הוא המבדיל ומפריד הטוב מן הרע להיות הטוב מתברר בתכלית ההתבררות והרע יופרד בפ"ע וידחה לחוץ כו'. והיינו שע"י השכל לבדו לא יתברר הטוב שבנפשו להתהפך לקדושה כלל שאף כשישכיל בדעתו⁵⁵ גדולת ורוממות האל ית' איך שכולא קמי' כ"ח⁵⁶ אעפ"כ לא תתהפך לבבו לה' לבדו ולא להתאוות תאוות עוה"ז כו' זולת ע"י דעת דוקא יוכל להמשיך⁵⁷ מדותיו לה' לבדו, מפני שהדעת הוא בחי' ההרגשה שמרגיש אלקות בבחי' הרגשה וגילוי ממש כמו שמרגיש חיי נפשו בהרגשה ממש כך ירגיש חיות אלקי הנשפע בכל העולמות כמ"ש כי הוא חייך⁵⁸ שירגיש החיות הנשפע בכל העולמות ממקור החיים כחיי נפשו ממש וע"ז אמר לאהבה את ה'⁵⁹ כי הוא מקור החיים לכל חי כו', אבל מצד השכל אע"פ שמשכיל בשכל אעפ"כ יוכל לעשות בהיפוך השכל שזהו דרך האמונה בלבד וישראל מאמינים בני מאמינים⁶⁰ אעפ"כ ימצא בנ"י גנב[ים] וע"ע⁶¹ כו' כמארז"ל גנבא אפום מחתרתא⁶² רחמנא קריא כו' והיינו כנודע שהאמונה היא למעלה מן השכל בבחי' מקיף והעלם שנק' בחי' עטרת⁶³ כנודע. אבל כשיעמיק דעתו בזה וירגיש החיות השופע עליו ממקור החיים בבחי' הרגשה ממש כחיי נפשו שזהו בחי' גילוי אלקות ממש אזי תחלה יתמרמר לבבו מדוע הוא רחוק מאור פני מלך חיים⁶⁴ וימר לבבו מאד מזה וישוב בתשובה [שלימה] אליו ית' שזהו מדת הגבורה הנמשך מן הדעת למרת לבבו מאד, וירגיז יצ"ט על היצה"ר כדרז"ל לעולם