רעו, ג

הוא מבחי' עצמו' אור הא"ס שלפני הצמצום וכמ"ש ואהי' אצלו אמון⁵⁴ כו' ואסתכל באורייתא⁵⁵ כו' וד"ל. וזהו שארז"ל שאין העולם מתקיים⁵⁶ אלא בהב"ל פי תינוקות של בית רבן בהבל דוקא וד"ל. (והיינו ג"כ שרש [oldpage_810] ּ ענין הפסוק כי לא על הלח"ם לבדו⁵⁷ כו' אלא על כל מוצא פי ה' שהוא הבל דאורייתא יחי' האד"ם בחי' האד"ם דלעילא כו' וד"ל).

[ג] ואחר כ"ז יובן⁵⁸ שרש הענין הנ"ל בכליון זרעו של הבל עד הקץ כמ"ש בלק"ת הנ"ל. ותחלה יש להקדים שיש ב' מדרגות במיתה, הא' המיתה שאדם ימות על מטתו בבואו עת[ו ו]זמנו דוקא. והב' אשר ימות בפתע פתאום כמו ע"י מיתת ב"ד או ע"י המל' או ע"י סיבה [אחרת] כמו [מי] שנהרג ע"י רציחה אם במזיד או בשוגג או שנפל מן הגג ומת וכיוצא בכל אלה שאין מיתה כזו בזמנה ועתה עדיין כו'. וההפרש בין ב' מדרגות הללו יובן בהקדים תחלה ענין א' והוא כמ"ש כי צל ימינו עלי ארץ⁵⁹ וכתיב ימים יצרו⁶⁰ כו', ומבואר הענין במ"א בהיות שבצלם אלקי' עשה את האדם⁶¹ כו' וכדי לתקן בחי' הצלם שלו ניתן לו ימים ושנים במספר וקצבה לפי הצורך לתיקון שצריך לתקן בצלמו, וזהו ימים יצרו כו' במספר מפני שיש גבול לימי חייו של צלם נפשו בגוף עד שיתקן מה שראוי לתקן. וזהו כי צל ימינו עלי ארץ, פי' צ"ל מבחי' הצל"ם נמשך וירד בגופו במדה וגבול ימים כו', והנה לעת קץ ימי חייו כבר נגמר כל בחי' תיקון הצלם דנפשו ואין לו עוד מה לתקן כ"א בגלגול אחר ע"כ יבא בהכרח עת קץ לימי חייו וזוהי סיבת המיתה שבאה בעתה וזמנה על מטתו. והנה ידוע דאת זלעו"ז עשה האלקים⁶² וכמו שיש נשמות וניצוצי' דקדושה בעולמות די"ס דקדושה באבי"ע כמו"כ לעומת זה יש י"ס דקליפה בארבע עולמות הללו ג"כ בניצוצ[ו]' ונשמות ומלאכים דמסטרא דנוג"ה כו', וידוע דיניקת הקליפות מתחלת דוקא בסיום שפע אור הקדושה שבכל עולם ועולם כמו בעולם האצי' מתחיל יניקת כתר דקליפה מבחי' אחוריי' דנה"י דמל' דקדושה כו' וכמבואר בע"ח דכת"ר דקליפה דבוק מאחוריי' דנוק'⁶³ שהוא מבחי' נה"י דנה"י כו'. וזהו ויאסוף יעקב רגליו אל המטה⁶⁴, פי' כאשר כבר מסתיים אורו' דאצי' שהוא בחי' יעקב בחי' ת"ת⁶⁵ דאצי' בבחי' נה"י שבו שנק' רגלי"ו כתיב ויאסוף רגליו שנסתלקו בחי' נה"י, וכאשר מסתלק אור הקדושה גם מבחי' התחתונה אזי יש שרש וראש להתחלת החיצוני' שהיא המיתה, שהרי אין המיתה אלא בהסתלקות החיות בתחלה שאם לא נסתלק החיות לגמרי עדיין אין המיתה מצויי'