שיב, ב

בחי' אדם פנימי וגם בציור אדם חיצוני⁵⁷ ברמ"ח אברים שהם רמ"ח מ"ע⁵⁸ כידוע שכלולים בתורה וד"ל.

ולהבין ביאור הדברים הנה יש להבין תחלה בענין יחוד עליון בע"ס דאצי' שנק' ג"כ בשם אדם אדמה לעליון⁵⁹ ממש, שהוא יחוד דע"ס בעצמות אוא"ס ממש שהוא רם ונשא הגבה למעלה מכל ההשתל' דע"ס דאצי' וגם למעלה מן הרצון וחכמה דהיינו שגם בחי' החכ' דאצי' נק' בחי' עשיי' גשמי'⁶⁰ שנמשך כמו בכח הפעולה ע"י אותיות ושמות (כמשי"ת), וע"כ א"א לומר שיוכלו להשיג באמיתית אוא"ס ב"ה ע"י בחי' החכ', כמו שא"א לומר [שישיג] למשש אור השכל⁶¹ הרוחני ביד כו' כמו ערך הגשם לגבי הרוחני והרבה יותר מזה כערך הדומם לגבי השכל אין ערך לחכמה לגבי עצמות המאציל, עד שא"א לומר [oldpage_910] ּ שבחכמה או בינה יושג אוא"ס וכמאמר לית מח' תפיסא בי' כלל⁶². וכתיב החקר אלוה תמצא⁶³ כו' מאחר שגם מקור החכ' נאצל מן עצמות המאציל רק בבחי' עשי' בפועל לבד כמ"ש והחכ' מאין תמצא⁶⁴, פי' מאין תמצא במציאות חכ' כי לא נודע מקור התהוות מציאות מאין תמצא זהו פי' הפשוט, וע"ד הקבלה היינו מאין והעלם דאור הכת"ר⁶⁵, דחכמה תמצא בבחי' י"ש כי גם החכמה נאצל מאין ליש.

והענין הוא כידוע דחכ' כולל ב' פירושים⁶⁶ [הפכים] א' בחי' מ"ה לשון מה פשפשת⁶⁷, והב' לשון מהות דוקא, כי זה ההפרש בין בחי' אין דחכמה כמו שהוא בהעלם עדיין דהיינו עד"מ כמו בכח השכל שבאדם שמשכיל כל שכל שבאדם⁶⁸ שזהו בחי' הנביעה מן מעיין החכמה כמו מעיין הנובע מהעלם לגילוי ועדיין לא בא לגילוי שכל וסברא, רק כאשר בא לגילוי כברק מבריק⁶⁹ שנק' התחכמות [ו]המצא' שכל חדש, וזהו כגילוי נביעת המעיין [לנהר] טיפין טיפין כנודע שזהו מאין תמצא במציאות יש ומתפשט מבחי'⁷⁰ שנק' נהר⁷¹ ונק' תרדל"מ כידוע. אך כאשר נאצל אור החכ' ממקורא דכולא⁷² שהוא עצמות המאציל דהיינו ממש כמו שהחכ' מאין [ליש] מהעלם לגילוי תמצא, כך גם מקור החכמה שמשפיע וממשיך כל מציא[ו]ת [שכל ו]חכמה בגילוי גם הוא נאצל מאין ליש דהיינו מהעלם העצמ[י] שהוא בבחי' אין האמיתי כו', דהיינו רק ע"י בחי' אותיות ושמות שהוא⁷³ כמ"ש