שנט, ד

וכיוצא אע"פ ששמו העצמי שקורין לו אברהם הוא עיקר השם ומה שנחקק אותיו' שמו אברהם בציור הכתב אינו מערך ומהות של שמו העצמי כלל וכלל, מ"מ חקיקת שמו אברהם הן ממש בדוגמא לקריאת שמו וכאשר חותם שמו כאלו ניתן ונמשך שם משמו העצמי ממש ולא יוכל לחזור בו כאלו אמרו הדבר בשמו כו'. וכך יובן למעלה דהתורה נק' חותמו של הקב"ה כנ"ל, אמנם אין זה ערך ויחוס כלל לעצמו' שמו אלא שנחקק שמו באותיות התורה ומפני החקיקה כאילו קורין בשמו העצמי וכמארז"ל הקורא בתורה קורא בשמותיו⁴⁸ כו', וזה נק' פתוחי חותם שהוא רק בבחי' אותיות דאימא אבל בקריאת פתוחי חותם הרי קורין לשמו העצמי ונמשך אור א"ס ממש בחכמה שבתורה, ומן החכמה נמשך מאין ליש בצירופי אותיו' כנ"ל. והיינו ופתחת עליו פתוחי חותם פי' משה דוקא לפי שהי' ביכולתו בציץ להאיר מעצמות אור א"ס שבחכמה דא"ק ע"כ נצטוה ג"כ לפתח בו פתוחי חותם, והוא להביא האור דא"ס בחכמה שבתורה כענין עוסק בתורה לשמה הנ"ל בכל אדם מישראל ע"י פתוחי חותם, והן צירופי אותיות הכלליי' שכוללי' כל התורה והמצו' והן אותיות קדש להוי' כמשי"ת בעזר"ה וד"ל.

[oldpage_1064] ּ קדש למ"ד מלמטה והוי' מלמעלה⁴⁹ כו', הנה כתיב ותורת"ך בתוך מעי⁵⁰ כו', דמשמע שהתורה הוא בחי' אור פנימי כמאכל המתפשט בתוך המעיים ומזין ומפרנס את כל הגוף וזהו ותורתך בתוך מעי ממש וכמ"ש לכו לחמו בלחמ"י⁵¹ כו' וכידוע, ועל המצות אנו אומרים אשר קדשנו במצותיו⁵² משמע שהן בחי' אורו' מקיפי' כי פי' קד"ש הוא לעולם בבחי' אור מקיף⁵³, והטעם הוא לפי שהתורה הוא בחי' מזון לנפש והמצות בחי' לבושים⁵⁴ כמ"ש בספרי המקובלי' ועל הלבושים דוקא שורה אור המקיף⁵⁵ כמ"ש במ"א. והנה מה שבאתערותא דלתתא נעשה אתעדל"ע⁵⁶ לעורר בחי' קדש העליון במעשה המצות כענין אשר קדשנו במצוותיו, פי' בבחי' קדש העליון והוא בחי' אור מקיף הכללי דבחי' כתר עליון זהו העולה מלמטה למעלה ולכך נכתב קדש למ"ד מלמטה והלמ"ד הן ג' אורו' מקיפי' דכח"ב⁵⁷ כו'. אך יש עוד בחי' קדש למעלה מבחי' קדש זה והוא אשר אין אתעדל"ת מגיע לשם כלל וכמ"ש אם