רצג, ד

המהות גסות דנוגה כנ"ל כו'. ולפי שאין בקריאת הבל דבורי נוגה הפיכת המהות רק שעדיין בתקפה וגסותה, לכן גם הדבר⁴⁰ הלכה שמדבר אינו עולה לה' בבחי' ההפשט מגשמיות נוגה להכלל במדותיו ית' שבעולם היצי' כחיות המאכל שנתבשל ויש בו טעם כו', אלא כמשל הבשר החי שהובא מן השוק שאין [לו] יתרון אלא במה שהי' רחוק והובא בתוך הבית אבל אינו ראוי לכלום⁴¹ עדיין כו'. ונמצא כל עבודת עסקו בתורה כל היום הוא רק הכנה למאכל דהיינו כשיבושל ויהי' בו טעם והיינו כעבודת⁴² אמה העברי' שיהפך⁴³ מהותו לגמרי ע"י בישול⁴⁴ כמשי"ת. ובדרך פרט הרי בכל נפש יש בחי'⁴⁵ נרנח"י⁴⁶, וב' מיני עבדים הם בחי' נפש ורוח ובחי' אמה הוא⁴⁷ בחי' נשמה ומוחין כמשי"ת, והוא בכל ניצוץ אלקות בתפלה להפך המהות⁴⁸ כמשי"ת והוא בחי' גדלות המוחין ועסק התורה ביום⁴⁹ הוא מחמת רשימו דקטנות לא בתשוקה נפלאה ברשפי אש כ"א בדרך עקשות שום תשים עליך מלך⁵⁰ כו' לכן הוא כמשל הבאת העבד לבד כו', והי' כל מעשה המצות בעשי' גשמיי' ובדבור כל המצות המפורשי' בו' סדרי משנה כשמדברים [כל] היום שעבר הוא כמו משל הדברי' שהעבד עברי מביא מן השוק והם מגושמי' עדיין כו', וע"י הגדלות שלמחר⁵¹ בתפלה ע"י בחי' האמה העברי' יהפכו לטעם מאכל ישראל מפרנסין⁵² כו' וד"ל.

והנה אף מי שיש לו בחי' נשמה הוא בחי' בינה לבא⁵³ הלב מבין⁵⁴, הוא עבודת⁵⁵ האמה שאינה בבחי' שפלות כ"כ לצאת החוצה ולהביא הביתה אלא עבודתה בבחי' פנימי' דהיינו מה שכבר הובא לבית ה[י]א מתקנם ע"י בישול וטחינה ואפיי' כו' להפכם למהות אחר רוחני דק שיהי' בהם טעם המשיב את הנפש האוכל [את ה]מאכלים כו', והוא ענין רבקה שעשתה מטעמי' ליצחק⁵⁶, דהיינו בחי' ראיי' השגה באלקות המהווה כו' כשהוא נתפס בעמק[ות] הלב שנקודת הלב מבין ומשיג בענין אחדות ה' אז התפעלות התשוקה להמשיך ולהדבק אחרי ה' הוא עדיין בראשית המשכתה מפנימי' בינה שבלב כו'. ולכן יוכל להיות בה שינוי הטבע מכמו שהוטבעה התשוקה בגסות הנוגה דהיינו שיהי' התשוקה אלקי' זו בהיפך ממזיגת הטבע דנוגה, מפני שהיא עדיין בבחי' חירות מההשראה בנוגה כו' להיותה עדיין בבחי' ראשית המשכתה מבינה שהלב מבין בבחי' ראי' באלקות וד"ל. וזהו ענין עבודת האמה העברי' להפך המהות של מזיגת הטבע דנוגה מהיפך להיפך אם הוא בעצם בעל התנשאות לא