רעז, ד

וז"ש ונתתי עשב בשדך לבהמתך וגו', פי' עשב הוא בחי' דעת [עליון] שהוא שם ע"ב ושי"ן²⁷ באמצע התיבה שהוא שי"ן כזה הממשיך בחי' דעת העליון למטה אל בחי' שדה העליונה שנק' חקל תפוחין קדישין²⁸ בשביל בהמתך המה הנשמות [שנקראי' זרע בהמה שאין להם דעת שמשה משפיע להם הדעת עליון כנ"ל וכמ"ש מצמיח חציר לבהמה] וגו' כמ"ש בזהר על בהמה דאכלה אלף טורין²⁹ בכל יומא וכנ"ל³⁰, והיינו שאף המלאכים עליונים שתחת המרכבה ד' מחנות שכינה³¹ נק' ג"כ בשם בהמות וחיות³² שהם הם הד' חיות שנא' במרכבת יחזקאל פני ארי' אל הימין פני שור³³ מהשמאל כו'. והענין הוא שאף שיש להם דעת גדול שיודעים את רבונם וגדולתו ית' ומתבטלים לפניו בתכלית הביטול וכמ"ש וצבא השמים לך משתחוים³⁴ וכו' אך אעפ"כ לגבי בחי' מהות המאציל ב"ה הרם ומתנשא לבד בבחי' אין ערוך כו' נמשל כבהמות נדמו כי לית מחתב"כ, ואף המלאכים עליונים אין להם דעת כלל בעצמות המאציל ב"ה אשר הם נבראים מחודשים מאין ליש [ממש] שאין להם ערך כלל אל הבורא ית' לכך לית מחשבה דילהון תב"כ רק במציאותו ית' מפעולתו ניכר גדולתו ית' אשר אין לה חקר ותכלית כלל [לכך לגבי ית' נמשל כבהמות נדמו, ולזאת מצטרכים להמשיך עליהם ג"כ בחי' הדעת עליון מלמעלה מבחי' ומדריג']³⁵ משרע"ה רע"מ הרועה וזן את כולם בהשפעת דעת עליון עד שאף אלו שנק' זרע בהמה ימצא טוב טעם ודעת באלקות כנ"ל. ולז"א ונתתי עשב בשדך לבהמתך וגו' כנ"ל שאף המלאכים [ה]עליונים נק' בשם בהמות שאינם משיגים רק מציאותו ית' דהיינו שכל עיקר החיות שלהם וקיומם הוא רק מבחי' שם כבוד מלכותו ית' כמ"ש מלכותך מל' כ"ע³⁶ כו', וכמו עד"מ במלך ב"ו המולך על כמה מדינות שאין עצם עצמו של המלך מלובש [בתוך המדינות] זולת[י] מלך שמו נק' עליהם בלבד. כך עד"מ למעלה מבחי' התפשטו' שם כבוד מלכותו [ית'] אשר שמו נק' עליהם זה עצמו הוא החיות והקיום של כל העולמות כולן, שזה רק בחי' התפשטות הארה חיצוני' ממנו ית' ולא בחי' עצמותו ית' שאינם מכירים³⁷ ויודעים כלל דלית מחתב"כ לכך נק' המלאכים העליונים בשם בהמות שאי[נם] משיגים ויודעים [כלל] בחי' עצמותו ית' כנ"ל ולכך נאמר ונתתי עשב בשדך לבהמתך וגו'. והיינו שהמלאכים ממשיכים הדעת עליונים³⁸ ע"י השיר שלהם שאו' קדוש קדוש קדוש³⁹ כו' כי אין הקב"ה מצטרך להשיר שלהם כי הוא משובח ומרומם ומפואר⁴⁰ לבדו מצד עצמו ית' זולת[י] השיר שלהן הוא בשביל עצמן להמשיך עליהם הדעת [עליון] ע"י השיר שלהן שעוני' באימה