שמו, א

(ב) אך הנה יובן כ"ז הענין באבני האפוד ואבני החושן מענין הדלקת הנרות של המנורה (שהי' בזה ג"כ ב' מדרגות דדכר ונוק' כנ"ל באבני האפוד ואבני החושן רק שהוא מדבר באור הנשמות כמו שהן בלא כלים בגופים עדיין, ו[ב]ענין אבני[ם] דחושן ואפוד הוא מדבר בנשמות שבגופים למטה ובאים לידי בירור והזדככות ע"י תשו' ומע"ט שיוכלו גם הם לעלות לזכרון לפני ה', אבל זה דוקא ע"י הדלקת והעלאות [נרות] דנש"י עצמם תחלה), והוא מ"ש כאן בריש הפ' ואתה תצוה את בנ"י³⁵ ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד (כמשי"ת) וע"כ הקדים זה למצות חשן ואפוד לפי שבחי' שמן המאור להאיר האור דנרות דנש"י צ"ל תחלה במקורם הראשון ע"י משה ואהרן כמ"ש ויקחו אליך דוקא כו' (כמשי"ת). וביאור הענין ידוע ומבואר במ"א בפ' בהעלותך את הנרות³⁶ דאהרן כה"ג הוא המעלה [את] נש"י למעלה כמ"ש ובהעלות אהרן את הנרות³⁷ שזהו ענין נצחי ותמידי [שמעלה] לנש"י תמיד בכל דור ודור³⁸ ובכל זמן להיות ידוע דאהרן כה"ג הוא מז' הרועים³⁹ שהוא כמו הרועה שזן ומפרנס שנק' משפיע ולכאורה העלאה זו שמעלה לנש"י הוא בבחי' או"ח דמקבל אל המשפיע. אך הענין הוא דשניהם אמת להיות ידוע דכל הנשמות ירדו מלמעלה מאוצר הנשמות⁴⁰ שנמשכו מאור הזרוע לצ"ע⁴¹ למטה בגופים, והגם שאור האלקי שבנשמה נק' נר הוי'⁴² וכמו ניצוץ קטן שנמשך ונבדל משלהבת ואבוקה גדולה. אבל הניצוץ הזה ה"ז בא בבחי' ירידה והשתלשלו' עד למטה ביותר בהתלבשו' בחומר הגס הגופני [ה]מחשיך אורה ביותר ע"י תאות חומריות דנה"ב שגובר כח המתאווה דרוח הבהמה עד שיורד ומשפיל גם לרוח האדם שהוא הניצוץ דנשמה שיומשך אחר גופו במח' טמאות שנק' לבושים צואים⁴³ לבושי' דמסאבותא⁴⁴ וכ"ש במעשה כו', עד שקרוב שיכבה אור הנשמה לגמרי כמשל אור קטן הדולק במקום אויר מעופש וגס ביותר כבור עמוק או במקום אויר חום, וכ"ז [רק] מצד ריחוק אור הנשמה ממקור חוצבה למעלה באלקי' חיים שנתרחקה בריחוק עצום כ"כ⁴⁵ כו'. אך הנה נר האלקי דנשמה טרם יכבה ע"י חשכת גסות חומריות הגוף מיד נתעורר [מ]מקור כל הנשמות שנק' מקור כל החיים העליוני' כו' רוח התעוררות האה"ר דמשפיע אל המקבל לעורר את האהבה והתשוקה בכל ניצוצות דקדושה גם הנופלים בשאול תחתית שיתעוררו בתשו' שלימה מקירו[ת] הלב (כראב"ד שיצאה נשמתו בבכי'⁴⁶ וכה"ג),