שה, א

התפשטו' [ו]שפע אלקי' מש' הוי' [ה]כל בלתי בע"ג, ונמצא מובן שמבחי' המגן ונרתק שהוא שם אלקי' דוקא ממנו וע"י דוקא נמשך כל התהוות הברואים¹⁸ מאין ליש וד"ל.

ובזה יובן במע"ב מה שנזכר שם אלקי'¹⁹ דוקא כי מ"ש²⁰ בראשית ברא אלקי'²¹, ויאמר אלקים יהי אור²² וכל [ה]מאמר[ות] הכל בשם אלקים דוקא, ואלקים הוא לשון כח²³ ומקור ומשפיע, והוא תיבת אל שבאלקים וגם כלול ממדו"מ²⁴ הצמצום וכמארז"ל בתחלה עלה במח' לברוא במדה"ד²⁵ כו' וד"ל. וזהו שאמר קודם שנברא העולם²⁶ הי' הוא ושמו בלבד, פי' הוא ושמו היינו שם הוי' ב"ה שזהו עיקר שמו העצמי ולא ע"ש הפעולה שמהווה את הכל, כי יו"ד דשם הוי' מורה לעתיד ולהבא²⁷ שמהווה את הכל והוא ע"י שם אלקים דוקא מטעם הנ"ל, ע"כ קודם הבריאה הי' שם הוי' [זה] כלול בעצמותו ממש. וכמו שהוא בעצמו לבד[ו] ביחוד האמיתי בעצמות הא"ס, כך שמו דשם הוי' מיוחד בו ממש, וז"ש הי' הוא ושמו בלבד ואין עוד דבר להתייחד זולת שמו העצמי. משא"כ אחר הצמצום דשם אלקי' שנמשך מזה התהוות הברואי' הוצרך לומר וידעת כו' בשמים ממעל כו' אין עוד, אבל קודם הצמצום לא הי' עוד זולת הוא ושמו בלבד [כו' וד"ל]. וכמו"כ גם לאחר הצמצום דשם אלקי' אמר כי הוי' הוא האלקי' דכולא חד ממש לפי שגם שם אלקי' המצמצם הרי הוא מכחו של א"ס בעצמו שהוא ית' כ"ל יכו"ל, ויש בו גם כח המגביל והוא שם אלקים זה, ומאחר שהוא בעצמו ית' עשה בחי' המגן ונרתק זה דשם אלקי' כדי שיהי' בריאה בע"ג כו' א"כ אין זה הגבלה וצמצום כלל לגבי עצמותו רק למקבלים לבד כדי שיהי' במציאות יש וגבול כו'. ואדרבה שם אלקים זה מתייחד בעצמות א"ס ב"ה כמו שם הוי' קודם הבריאה שהי' הוא ושמו בלבד ממש גם עתה אחר הצמצום דשם אלקים הרי אין עוד זולתו ית' הגם שכבר נברא העולם וכמ"ש בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד²⁸. והיינו מפני היחוד דשם הוי' ואלקי' בתכלית היחוד מאחר שמכח א[חד] דאח"פ שניהם מכח א'²⁹ יצאו ביחוד גמור ואינ[ן] ב' הפכים כלל לגבי עצמותו ית' וכמ"ש אני הוי' לא שניתי³⁰ בין קודם הבריאה שהי' הוא ושמו בלבד, כך אחר הבריאה הוא ושמו כו' שאין שם אלקי' מצמצם כלל וד"ל, וכמו שאנו אומרים אתה הוא קודם שנברא כו', אתה בגילוי והוא נסתר היינו הוא ושמו הנ"ל שאין בזה שום שינוי כלל מקודם הבריאה לאח"כ מטעם הנ"ל וד"ל. וזהו עיקר מצות