רצג, ג

דנוגה רחוקה מאד בהשתלשלו' מאלקי' חיים כידוע, וכשאדם מביא רוח זה שיפעול פעולה אלקות דהיינו אהבה לאלקות ועדיין לא נהפך כלל מהותו דהיינו אהבה הגשמיות דנוגה כמש"ל, וה"ז כמשל הבשר החי והדגן שאינו ראוי לאכילה עדיין, דהיינו שאינו כמו הבשר שנהפך²⁴ לחיות הנפש הרוחניות מפני הטעם והמתיקות שבו שהוא רוחני דק וראוי לערבו לחיות הנפש כו' מפני שבבישול נפל כל [ה]גשמיות ממנו ונגלה בו הרוחניות הדק שבו עד שכמעט נשתנה מהותו הראשון לגמרי למהות רוחני דק שהוא הטעם²⁵ והמתיקות שבו מה שלא הי' בו טעם זה בעודו בגשמיותו קודם שנתבשל וכמו שנתבאר במ"א. כמו"כ עבודת עבד עברי הוא המשכת רוח דנוגה ג"כ לה' ב[שעת ה]תפלה אבל הם מגושמי' ואין בהם טעם כלל²⁵ שיהי' ראוי לבחי' מאכל, מאחר שהרוח דנוגה היא²⁶ בתקפה ובגשמיותה בעניני עוה"ז ולא נשתנה מן טבעיות שהוטבע בהתנשאות או בחמימות כלל, רק הניצוץ אהבה אלקי' מלובש באהבה דרוח הגסה דנוגה כמו שהטבע אופן האהבה דנוגה, לכן נק' מדות דנפש אלקי' המלובשים במדות דנוגה בשם עבדים אלא שהם עבדים להיותם פועלי[ם] אלקי' אבל הוא רק לפי מזג טבעיות הנוגה²⁷ שהיא בתקפה וגסותה כו'. וכמו"כ עבודת עבד העברי להביא מן השדה ומן החוץ כל היום בעסקו בתורה ובמצות שהרי דבר הלכה מלובש בעניני נוגה זה טוען כך כו' והוא מדבר בכח הדיבור שבנפש דנוגה, ובהבל דבורו בההלכה זכאי [או] חייב פטור²⁸ הוא קורא וממשיך הארת מדותיו ית' שהוא ו"ק דיצי' כידוע בענין יושב ודן²⁹ כל העולם כולו³⁰ שהמשנה ביצי'³¹, פי' הקב"ה יושב וקורא ושונה כנגדו³² סיבת התהוות אור החסד דיצי' [כו'] והוא ענין הקורא בתורה. אך איך ביכולת [oldpage_146] ּ דבריו להמשיך אא"ס ב"ה שבמדותיו כו' הוא ע"י העלאת נוגה שיהי' לו בתפלה רעותא דלבא³⁴ בתשוקה שבלב הגשמי בגסות דנוגה, ואף שלא נהפכו ממהותם רק הי'³⁵ בדרך עבודה כנ"ל, עכ"ז העלאת מ"ן הוא וכמ"ש אם ישים אליו לבו³⁶ בתפלה אז רוחו ונשמתו אליו יאסוף³⁷, פי' בחי' הרוח והנשמה של הנפש הוא ו"ק דיצי' כידוע אליו יאסוף פי' נמשך ומתגלה³⁸ בנפש בעסקה במשנה זכאי חייב³⁹ שאז הקב"ה יושב ושונה כנגדו. וענין האסיפה וההמשכה הוא ג"כ ע"י תשוקת הנפש בהתגלות אלקות שיהי' לו דירה בתחתונים יש לנפש דנוגה ג"כ תשוקה זו שיהי' המשכת אלקות למטה, אבל [היא] בדרך עבודה ולא שיהי' כל תשוקתו רק זאת ולא שום תשוקה אחרת שהוא הפיכת