רסד, ג

חלה וכמ"ש ושמרתם את השבת כי קדש היא כו' (ומ"ש שמור את כו' לקדשו משמע דע"י שמירה זו מתקדש יום השבת כו' ובאמת כבר קדוש הוא כנ"ל, הענין הוא כידוע דכל השמר פן ואל הוא בחי' ל"ת³⁶ וגם כאן שמור דשבת היינו שלא לחלל קדושת[ו] שמכבר קדוש, והוא רק בשמירה מכל מלאכה ואמנם בזה נמשך קדוש' דשבת מלמעלה כמ"ש לקדשו בקדושה העליונה ממילא כמשי"ת. אבל מ"ש זכור כו' שזהו מ"ע³⁷ לקדש ליום השבת דהיינו שישראל יעשו את הקדושה דשבת ע"י אתעדל"ת שלהם דוקא וזה אינו דלא[ו] בדידהו תליא כדלעיל).

והנה ³⁸ יש להבין עוד מ"ש זכור כו' כאן במ"ע ובדברות האחרונו' א' שמור במל"ת דכל השמר כו' דמשמע שיש בשבת מ"ע ומצות ל"ת והלא מצוה אחד³⁹ הוא לשמור את יום השבת כמ"ש ושמרו בנ"י את כו'. וגם א"כ האיך ארז"ל דזכור ושמור בדבור א' נאמרו האיך [oldpage_774] ּ יכולים להתכלל יחד מ"ע דזכור ומל"ת דשמור בדבור אחד (דמ"ע הוא בבחי' החסדי' ול"ת הוא בבחי' הגבור[ות]⁴⁰ כידוע שהן ב' הפכים, ומ"ש דאנכי ולא כו' בדבור א' נאמרו שהן ג"כ בבחי' חו"ג דמ"ע ול"ת בכלל זהו בבחי' חו"ג דכתר⁴¹ שמפי הגבורה שמעו כנ"ל), וכידוע בדברי רז"ל דזכרי עם ו"ה גימט' רמ"ח ושמי עם י"ה⁴² גימט' שס"ה שהן רמ"ח מ"ע בו"ה דשם הוי' ושס"ה ל"ת בשמי עם י"ה כו', וא"כ גם כאן בענין מ"ע דזכור כו' זהו בבחי' זכרי עם ו"ה דרמ"ח מ"ע ושמור כו' שהוא בל"ת כנ"ל שהוא בבחי' שמי עם י"ה דשס"ה ל"ת ואיך יכול להיות שזכור ושמור דמ"ע ומצות ל"ת יהיו כלולים בדבור א' שזה בו"ה וזה בי"ה (ולפ"ז שמור קודם לזכור די"ה קודם לו"ה ובזהר אמר דזכור לדכורא ושמור לנוק'⁴³ כידוע. אך הנה גם זכור עם י"ה עולה גימט' רמ"ח⁴⁴ כמו שזכרי עם ו"ה עולה גימט' רמ"ח, ולפ"ז לפעמים שרש השבת בו"ה, דזכרי עם ו"ה שרש הרמ"ח מ"ע להיות השבת כללות מ"ע, ולפעמים שרש השבת בי"ה עם זכור כנ"ל די"ה שרש השס"ה ל"ת שזהו ענין שמור דשבת שהוא ל"ת וי"ה למעלה מו"ה ושניהם מתאחדים בשבת שזהו שאמר שמור וזכור בדבור א' נאמרו, כי זכור לדכורא הוא לפעמים בי"ה בגימט' דזכור עם י"ה וגם שמור דנוק' הוא בו"ה⁴⁵ עם שמי שרש ל"ת. וזה ביום ההוא יהי' ה' אחד יחו"ע ושמו אחד יחו"ת⁴⁶ ויהי' ב' פעמים⁴⁷ י"ה⁴⁸