תמח, ד

לעושי' ג"כ משא"כ כשהחסד בלתי מפואר כמו כאשר יטיב חסדו לרשעי' וכיוצא, וכמ"ש כי טוב חסדך מחיים¹³ וכן מה יקר חסד"ך¹⁴ וכיוצא שכולם ענין יופי החסד כשנשפע החסד במדת היופי כו'. ובחי' נצח שבחסד הוא אשר אנו רואי' באדם שיש לו איזה אהבה ותשוקה לדבר מה הנה ישתדל בכל כחו להמציא אותו הדבר אליו או שיגיע הוא ויתקרב לאותו הדבר ואם יהי' מניעו' רבות מאד עד שאין ביכולתו להשיגו אז יבוא במדת הנצחון שינצח א"ע לעמוד נגד כל מונע וישיג ויגיע לאותו הדבר בנצחון גדול כו', והרי סיבת ניצוח הזה אינו אלא מצד האהבה וכל שהאהבה אינה גוברת בו כ"כ לא יוכל [oldpage_1330] ּ לעמוד בנצחון כ"כ נגד כל מונע ומעכב כו' וערך הניצוח הוא לפי ערך האהבה, וזהו הנק' נצח שבחסד שהיא אור האהבה עצמה אלא שמלובשת בנצחון כו' (משא"כ מדת הנצח כשהוא מצד עצמו בלבד בלתי הגלו' בו אור האהבה שנק' בדי ערבו' שאין בהן טעם וריח¹⁵ כו' היינו נצח והוד¹⁶ הנק' ירכין¹⁷ ולא נחשבו מגופי המדו' חו"ג כלל, והיינו כאשר אהבתו נסתלקה לגמרי אך רשימו בעלמא נשאר ובזה מנצח א"ע להיו' נמשך בעל כרחו כמו האוהב ללמוד בטבע שאע"פ שלפעמי' לא יחשוק כלל ינצח א"ע כו' וכמ"ש במ"א. אבל נצח זה שמצד הגלות נגלו' בו אור האהבה דוקא זהו הנק' נצח שבחסד והיא ממדת האהבה ממש כנ"ל הטעם שהרי כל מה שיאהוב יותר יותר יעמוד נגד כל מונע בנצחון כו' וד"ל). ועד"ז יתפרשו כל פרטי התכללות המדות כל א' מששה כמו מדת הדין שיש בו בחי' חסד שבגבורה וגבורה ות"ת ונצח וכו' וכן במדת הת"ת חסד שבת"ת וגבורה ונצח שבת"ת וכו'¹⁸ וד"ל.

והנה ענין ספירת העומר הוא לספור בחי' המדות עליונו' ז' שבועו'¹⁹ בכלל שהן ז' פעמי' ז' בפרט כדי לספר²⁰ ולברר המדות מכל סיג ופסולת, כי הנה ענין העומר מדה היא כמ"ש והעומר עשירי' האיפה²⁰ כו' והענין של מדת העומר הוא כענין ודוגמא של העומר במן שנא' בו עומר לגלגלת²¹ כו'. כך למעלה יהא אורו' המדות נמדדי' במדה זו הנק' עומ"ר לגלגלת כו', דהיינו מבלתי יטה אור שפעם להיכלו' הנוג"ה שמקבלי' ממותרי המדו' כענין אברהם איש החסד²² שיצא ממנו ישמעאל²³ כו'. וזהו היום נמדד יום אחד לעומ"ר²⁴ למדת העומר ונק' עומר לגלגל"ת (דהיינו בחי' כת"ר²⁵ ), להיו' כי בעה"ד טו"ר נשפע מותרו' וע"י העומר נמדד והוגבל האור ונבדל הפנימי' מן