שנו, ב

יערה עלינו רו"ח ממרום¹⁷. והמעורר לכנס"י באה"ר זו הוא הנק' רוע"ה הזן ומפרנס אותם להיות להם אה"ר זאת, וישנו לרוע"ה זה בכל דור ודור ונק' אהר"ן. וע"ז נא' לאהבה את ה' אלקיך¹⁸ כו' ולא כתי' לאהוב דמשמע רק כפי ההתעוררו' והוא כפי כחו באהבה הטבעי' הנ"ל, אלא כתי' לאהבה בתוס' ה"א מפני שהוא בחי' א"ר¹⁹ הנ"ל שאינה נגבלת בכלי והוא הנק' רעותא דלבא²⁰ והוא ה"א שבהבל הלב שאינו מתיישב בלב כו' וכמ"ש במ"א. וזהו לאהב"ה דהיינו לבחי' סוכ"ע שאינו בבחי' כלי כלל, דלית מח' תפיסא בי'²¹ למעלה מן השכל וההשגה וכמ"ש אני ה' לא שניתי²² כו' וכמאמר אתה הוא קודם שנברא העולם²³ כו' ומשם נמשך אהבה רבה זו ג"כ שלמעלה מן ההשגה כו', וכענין מי לי בשמים²⁴ ועמך לא חפצתי כו' גם לא [oldpage_תקכו] ּ בג"ע עליון וג"ע התחתון מאחר שאינם אלא רק זיו והוד משמו כו' ובא"ר זאת אין הדביקות רק בעצמותו ומהותו ית' דוקא וכמ"ש ועמך לא חפצתי כו' וד"ל.

והנה ארז"ל דמשחרב בהמ"ק מחיצה של ברזל מפסקת²⁵ בין ישראל לאביהם שבשמי"ם, פי' בין ישראל לאביהם שבשמים ולא בין אביהם שבשמים לישראל דקמי' עצמותו ית' גם חשך לא יחשיך²⁶ כו' ולא שייך לומר שיפסיק לו מחיצה של ברזל כו', אלא רק בין ישראל לאביהם שבשמים להם הוא שייך לומר שיפסיק מחיצה של ברזל בעדם. והענין הוא משום דאין השינוי בגרעון אור אלקי מצד עצמו ח"ו כי אני ה' לא שניתי כתי' אלא השינוי הוא מצד המקבלים שאין אור האלקי נכנס ושורה בהם מחמת בחי' מחיצה מפסקת שמפסקת עליהם ונק' מחיצה של ברזל. וענין מחיצה זו הוא בחי' קליפת עמלק דכתיב מלחמה לה' בעמלק מדור דור²⁷ שבכל דור קליפה זו תקיפה מאד כמחיצה של ברזל ממש, והטעם שנק' מחיצה של ברזל דוקא, כי בחי' הקליפה דעמלק היינו בחי' גסות הרוח וחוצפא בלא טעם שזהו מפני מדת הנצחון והעקשות שתקיף בדעתו מאד בעקשות ונצחון כו', לכך הוא מתנשא בחוצפא גדולה דהרי אנו רואים במלחמת עמלק דסיבת המלחמה שלו שיצא ללחום עם ישראל לא הי' מסיבת ענין שנגעו לו ולעמו באיזה דבר כשאר האומות אלא מצד עצמו יצא ללחום מפני שלא יכלו לסבול