שמה, ד

דוקא (כמשי"ת). וע"כ הי' בבחי' הזדככות דאו"ח שנק' נ[י]צ[ו]ץ וכמ"ש ולא יזח החשן מעל האפוד²⁰ לפי שצ"ל היחוד וחיבור דחושן שבלב בחי' המל' תמיד דבוק במשפיע שהן אבני שהם דאפוד (וכמ"ש במ"א שזהו ענין טהרה מביאה לידי קדושה²¹ דבחי' העלאת מ"ן דתשו' נק' טהרה שמטהר ומזכך [עצמו] מן העכרורי' כמו אבן ספי"ר שנעשה ספי"ר כנ"ל, שזהו בחי' או"ח ועי"ז נמשך המשכת מ"ד שהוא בחי' או"י דקדושה דהיינו מעצם האור העליון דמשפיע שבתו"מ (באותיות דתושב"כ שהן אותיות עצמי' משא"כ תושבע"פ שע"ז נא' ותהי להם הלבינה לאבן²² כו'. וזהו ותחת רגליו כו'²³ ותחת רגליו דוקא כמעשה לבנ"ת הספי"ר²⁴ (כמו אבנ"י החש"ן) בבחי' או"ח דמל' וכעצם השמים לטוהר הוא בבחי' או"י דמשפיע שנק' טהירו עילאה כמו לפני הוי' תטהר"ו²⁵ כמ"ש במ"א). אך הנה כללות הענין לפי שי"ב אבנים דחשן הי' רק כדי להעלות לזכרון לכל נש"י שיעלו למעלה (מבריאה לאצי' כמ"ש ששם עלו שבטים²⁶ שבטי י"ה כו'), וע"כ היו השמות די"ב שבטים בחקיקה על האבנים כו' דכל שבט הי' לו שם²⁷ מיוחד באבן שלו והיו נתונים על לבו י"ב מיני אבנים אלה כאו"א מיוחד במינו ובמראהו כפי אותו השרש של השבט למעלה במדות דז"א דאצי', ואהרן כה"ג הי' מעלה לכללות נש"י החקוקי' בי"ב אבני החושן שעל לבו בי"ב שמות שלהם (כמו לך אמר לבי²⁸ שהן כללות נש"י שחקוקי' בלב העליון דבחי' המל' וכמים הפא"פ²⁹ כו' [oldpage_1022] ּ את פניך הוי'³⁰ כו'), לפי שאהרן כה"ג נק' שוש' דמטרוניתא³¹ כמו משל השוש[בין] דכלה שיש בכחו להעלות ולקרב את הכלה לגבי החתן וכידוע [ד]כנ"י נק' כלה והקב"ה נק' חתן כמ"ש בשה"ש³² כו'. והנה עדיין יש להבין למה הי' שמות השבטים חקוקים באבנים דוקא הלא האבן הוא בחי' דומם ואיך יתכן לומר ששמות השבטים החקוקים באבן גשמי יעלה אותם למעלה באצי' [ממש] כמ"ש ונשא אהרן את שמות בנ"י בחשן המשפט על לבו [כו'] לזכרון לפני ה' תמיד³³ כו')³⁴.