רפד, ב

שרש ענין הקנין מהו, דהנה ידוע ומבואר [במ"א] בענין קונה שמים וארץ⁶ וקונה הכל⁷ כו' מהו ההפרש בין בריאה לקנין דמ"ש בראשית ברא⁸ כו' וכן בורא שמים וארץ⁹ כו' (כידוע דג' לשונות בורא יוצר [ו]עושה הן ג' עולמות דבי"ע והקנין בבחי' אצי'¹⁰ שהוא רק מהעלם לגילוי) דהבריאה¹¹ לא שייך רק בדבר שהוא מחודש מעיקרו דוקא דהיינו בדבר שנתחדש יש מאין ממש כמ"ש אם בריאה יברא [ה'] ופצתה האדמה¹¹ שזהו דבר חידוש יש מאין שנתחדש¹², וכידוע בענין חידוש יש מאין דהיינו שלא הי' הדבר במציאות[ו] כלל בתחלה רק עתה הנה הוא מתהווה ומתחדש מציאותו יש מאין כו'. אבל הקנין הוא עד"מ הקונה הסחורה שמוציאה מרשות המוכר לרשותו שאין זה התחדשות כלל בגוף הדבר לומר שנתחדש מציאותו ברשות הקונה, שהוא הדבר¹³ כמו שהי' בהווייתו היתה ברשות המוכר בלי שום שינוי כלל רק שינוי הרשות בלבד כו' רק מה שהיתה ביד המוכר נק' העלם [ה]דבר [oldpage_תכו] ּ וכאשר בא לידי הקונה נק' גילוי ההעלם אחר שהוציאה לרשותו כו'. וכמשל זה נק' בשם קנין למעלה¹⁴ שהוא למעלה מבחי' הבריאה דהבריאה הוא יש מאין כנ"ל והוא התהוות העולמות מאין ליש שנק' מחודש, אבל באצי' עצמו מה שנאצלו [ה]ע"ס מן המאציל זהו נק' בשם קנין לבד דהיינו שיצאו מן ההעלם לגילוי בלבד, וכידוע דע"ס דאצי' היו כלולים בהעלם עצמו' המאציל ונק' ע"ס בלי מ"ה בלי מהות¹⁴ וכאשר באו לידי גילוי במציאות ע"ס זהו כמו הקנין שהדבר יוצא מרשות לרשות לבד כי אין כאן התחדשות כלל בגוף הדבר כו' (וכמו¹⁵ קונה שמים וארץ דודאי שו"א באו בבחי' חידוש הבריאה יש מאין ולא בבחי' קנין מהעלם לגילוי לבד, הענין הוא דלגבי עצמו' המאציל שוה אצי' ובריאה¹⁶ דכמו שהאצי' הוא בא רק מהעלם לגילוי בבחי' קנין כך קונה שו"א לפי שאין שם בחי' מעלה ומטה כלל כמשי"ת כו'¹⁷ ). וזהו כי תקנה עבד עברי דקאי במשה דוקא לפי שמשה הוא הקונה להביא ההעלם לגילוי כמשי"ת, וע"כ א' למשה דוקא כי תקנה ע"ע שמלבד שהוא הקונה למעלה עוד זאת יעשה במה שממשיך הדעת מאצי' לבריאה לנשמות דבי"ע כנ"ל¹⁸ שגם הם יהיו בבחי' אדם דאצי' שהוא נק' בשם קנין אע"פ שמצד עצמן הן נשמות דבריאה בחידוש יש מאין ולא בבחי' קנין אבל באמצעות הדעת דאצי' שממשיך בהם יוכלו לבא לבחי' קנין גם הם וד"ל.