רד, א

אור מקבל). וזה הי' הכנה דקי"ס למ"ת לקבל אור דח"ע דתו' פב"פ שיאיר בנ"י במאור דאור דתו' בפני חמה שהוא פני משה ממש אף שהוא בחי' מקבל הי' בחי' משפיע לדורות שאחריהם וכמ"ש ת"ר אלף אשר אנכי בקרבו¹⁰²¹ ממש כו'. וכן יש אוי"ר שבדבור שעולין בבחי' מדות שבלב כנ"ל בקול התפלה או קול הדבור שיוצא מקירות הלב שדבריו נשמעים ועושי' רושם בלב זולתו כנ"ל כמו המדות שבלב עצמה כנ"ל (וזהו אשרי איש ירא¹⁰²² איש ולא אשה שאינו מבחי' מקבל התעוררו' מלמעלה לעיתים או מזולתו או מיגיעת שכלו להמשיך אוי"ר אלא מעצמו ומאליו יומשך בבחי' דעת והכרה שבלב כו' כנ"ל באברהם). וכך יובן בעלי' הב' שזהו שא' [ו]אור החמה שהן בחי' המדות שבלב דז"א יעלו למעלה יותר מאחר שבחי' המל' תעלה במקום ומדרגה המדות שבלב בבקיעת הפרסא כך יהי' עליות המדות במקום ומדרגה מוח הבינה, אע"פ שעכשיו המדות מקבלים מבינה נק' אם הבנים¹⁰²³ כנ"ל בחי' אימא עילאה¹⁰²⁴ כנ"ל אבל בבקיעת הפרסא שבין המוחין למדות שהוא מיצר הגרון יעלו המדות שבלב להיות בבחי' מדות שבבינה שנק' אור ז' הימים¹⁰²⁵ כו' וד"ל. ופי' שבעת הימים היינו זפ"ז¹⁰²⁶ שהן מ"ט ימי הספירה שהן מ"ט שערי בינה¹⁰²⁷ כידוע וגם¹⁰²⁸ ז' מדות דבינה שכלולים כ"א מז' והוא אחר הבירור דז' מדות הטבעי' שבלב במוחין דאו"א¹⁰²⁹ דוקא (שזהו בחי' מוחין דיניקה ש[מ]גדלים המדות שבלב מאור אימא כנ"ל בגדלות ראשון עד מ"ת שהוא בחי' גדלות שני דאבא), וכמ"כ בבחי' ירידה וגילוי ההעלם דז"ת דאו"א שיאירו במדות שבלב שזהו ענין בקיעת הפרסא מלמעלמ"ט לזה יהי' העברה הנ"ל בנהר יעברו ברגל שהוא עלי' דיש"ז בבינה שנק' נהר כו' וד"ל. והנה עלי' [הג' הוא] בבקיעת [oldpage_588] ּ הפרסא שבין כתר לחו"ב והוא בחי' קרומא הנ"ל היינו בבחי' אין דחכ' שנמשך לבינה בב' בחי' אין הנ"ל והוא ע"י העלם וצמצום דחכ' בקרום זה כנ"ל שנק' חשך שלמעלה מאור דחכ' שמאיר בבינה, אך יהי' עלי' ליש'¹⁰³⁰ שהן מדות דחכ' קודם שיצאו מאין דחכ' לבינה כנ"ל למעלה בעתיקא עצמו שהן מדות הטבעי' שבעצמות התענוג והרצון שלמעלה גם מח"ס טעם כמוס כו' וד"ל. וכך יהי' עלי' עוד למדות דתענוג ורצון העצמי שנק' ע"י וא"א כנ"ל בעצמו' אוא"ס בפנימי' דאור הכתר (כמו בחי' מדות דיחידה ולמעלה יותר) כי גבוה מעל גבוה אין שיעור לעליות המדרגות בעולם הא"ס עצמו (שנק' שעשוע המלך בעצמותו שהוא מקור כל הרצונות והתענוגי' שנמשך במדה בהשתלשלו' דקו"ח שנמשך באבי"ע כנ"ל).