רלח, א

ענין השמחה והתענוג שבמצות קריאת התו' כמו שאמר דוד זמירות היו לי חוקיך⁹⁹⁷ כו' (ומה שנענש ע"ז לפי שעשה כדי להצילו מן האויב כמ"ש בבית מגורי⁹⁹⁸ כמ"ש במ"א), וכמו אני תורתך שעשעתי⁹⁹⁸ כו' וכן שש אנכי על כו' כנ"ל שזהו למעלה הרבה מבחי' המקיף דחומה שאינה רק להגן בבחי' הר"ר שהוא כעני לבד כו' וד"ל.

ומעתה יובן יותר מ"ש למעלה בענין פרזות תשב ירושלים כו' [ש]לע"ל יהי' ישיבת ירושלים בלי גבול כלל כמא' שעתידה ירושלים שתתפשט בכל א"י וא"י בכל העולם כו' ע"כ פרזות תשב בלי היקף חומה המגביל יושבי' [כלל] כו'). והענין הוא כנ"ל שיהי' התגלות אור העצמו' דא"ס ממש שלמעלה מעומ"ר ועומ"ת כו', וע"כ לא יהי' עליות וירידות כלל כעכשיו בקו"ח ומקיף הכללי [ד]שה"ש כו', לפי שיהי' בבחי' יש מיש⁹⁹⁹ כו', וע"כ גם בזמן ומקום לא יהי' גבול והיינו פזרונו ופרזונו שהוא ע"י הקיבוץ מע"ש בבזבוז האוצרות כו' בגמר הניצוח כו'. וזהו פרזות תשב ירושלים בלי חומה דתורה כנ"ל, משום דבחי' מקיף דתו"מ באותיות¹⁰⁰⁰ התוה"ק הנ"ל זה בא מעומ"ר לעו[מ]"ת בהמשכה בבחי' מקיף דרח"ר על השפל ביותר כמ"ש זאת נחמתי בעניי דוקא כנ"ל, וצריך להגן מן האויב המקטרג כו'. אבל לע"ל יהי' גילוי אורות השעשועי' העצמיי' שבתוה"ק כנ"ל שלמעלה מבחי' האותיות שבה (שזהו ענין ש"ת שהתורה עצמה היא בשמחה עליונה שבמקיף דשעשועי' העצמי' שלמעלה גם משעשועי' שהי' בתוה"ק בתחלה מצד שלימות דח"ע [oldpage_שמז] ּ בסוף מעשה דוקא כמ"ש במ"א (בפי' תוצל"מ¹⁰⁰¹ כו') שכולו פנימי' ואין שם בחי' חומה המגביל בין בחי' פנימי' לחיצוני' ממש כנ"ל. ומ"ש יבחר לנו כו' לע"ל זהו במקיף העליון שלמעלה מע"ס דכח"ב ומדות כו' שיהי' קדוש[ת] ירושלים כא"י דעכשיו למעלה מקדושת א"י דלע"ל שהוא ת' עלמין [דכסופין] וכה"ג שיהי' בעדן עצמו שנק' ארץ החיים לע"ל), ולפ"ז הרי יהי' בירושלים [דלע"ל] עשירות גדולה [וגדולה] ית[י]ר[ה] מכל הון יקר הע[ליון] שבשעשועי' העליונים כנ"ל בענין שמחת עולם ומכל הון יקר שבקיבוץ וביריד'¹⁰⁰² דע"ש שהוא בחי' עולם התענוג עצמו¹⁰⁰³ דלע"ל שיקובץ בנ"י¹⁰⁰⁴ לתוכה בשמחת עולם הא"ס כו'. ולזאת לא יתכן אז