ר, ד

שחו"ג שבעצם הרצון הם בלי גבול כלל כנ"ל. ואמנם גם הם יכולים להשתנות מהיפך להיפך ע"י בחי' ד"ע שמכריע לימין כו', והוא מ"ש יהי רצון מלפניך ממש שהוא בעה"ר (ובחי' כשב"כ) שנק' רעדכ"ר שיכבשו רחמיך ויגברו על מדה"ד שברצון עצמו ע"י טעם כמוס כו' שלמעלה מן השכל וטעם הגלוי בחו"ב⁸⁴⁴ שבתו' כו', כמו שזן את העולם בחן ובחסד וברחמים⁸⁴⁵ לפנים משוה"ד כו', דגם שיושב ועוסק בתו' ויושב ודן ע"פ מדות דחו"ג שבח"ע דתו' שבא לגילוי מן ההעלם להטי' רצה"ע לדין עכ"ז זן את העולם ברחמים, וכמו י"ג מדה"ר דיו"כ לסלוח לעוברי רצונו בתומ"צ כמ"ש במ"א ע"פ ארדה נא⁸⁴⁶ כו' [וכענין] פקח עיניך⁸⁴⁷ דלית שמאלא בהאי עתיקא⁸⁴⁸ כו' וזהו דוקא בבחי' כשב"כ (כמשי"ת) וד"ל.

(ךג) ובכ"ז יובן מ"ש ויוציאנו הוי' אלקינו משם ביד חזקה ובזרוע נטוי' כו' שהן ב' זרועות דא"א וכמו קחם על זרועותיו⁸⁴⁹ כו', והוא ענין מ"ש בע"ח דאו"א מלבישי' לזרועות דא"א, פי' הלבשה זאת היינו כמבואר למעלה בבחי' התלבשו' המדות העצמ[י]' דרצון העצמי כאה"ר דאב לבנו וכה"ג שמתלבש בשכל וטעם לרצון (כמו השוחד שמטה רצונו לטוב ויתלבש דוקא בשכל למצוא לו זכות כו'), שמצד אה"ר העצמי' ימצא זכות וחסד לבנו עפ"י החכ' וטעם דוקא, אבל באמת העיקר הוא באמצעות האה"ר [ה]עצמי' שברצון העצמי' שלמעלה מן הטעם ודעת לגמרי רק שמלב[י]ש הרצון הזה בשכל וטעם לבד שנק' הלבשה חיצוני' בגילוי מבחוץ בלבד (כמו בטעם שמצא⁸⁵⁰ כי יצר לב האדם כו'), וכך ביצ"מ הי' מדה"ד טוען מה נשתנו אלו מאלו כו' וגבר מדת החסד על מדה"ד, וכן בקי"ס א' ויושע ה' את ישראל⁸⁵¹ כו' כענין הושיעה לו ימינו⁸⁵², וכן א' מוליך לימין משה⁸⁵³ זרוע תפארתו כו' והוא ימינך ה' נאדרי בכח⁸⁵⁴ שגובר על מדה"ד מצד בחי' הארה⁸⁵⁵ העצמי' וזהו ביד חזקה כו', רק שמלובש הרצון בחכ' וטעם שהוא הח"ס⁸⁵⁶ דתו' שבכ' ובע"פ שהיו ראוים לקבלת התו' פב"פ ובשביל זה הוציאם ביד חזקה כו' (דאע"פ ששרש התומ"צ שהוא בשם הוי' אלקינו בחו"ב דאצי' לבד, אבל אע"פ דאוריי' מח"ע נפקת⁸⁵⁷ שרשה בעצמו' אור הכתר שהם חו"ג שברצון הפנימי' ועצמי' כענין אנכי ולא יהי' לך בדבור א' נאמרו⁸⁵⁸ כידוע, והוא בחי' יד החזקה וזרוע הנטוי' שהי' בגילוי אור דמ"ת כמ"ש מימינו א"ש ד"ת למו⁸⁵⁹ כו'⁸⁶⁰, וזהו [ו]אנכי⁸⁶¹ זה שא' אנכי הוי' אלקיך⁸⁶² אשר